אני מצטרף לכל אלפי הבלוגרים, העיתונים, הכתבות והמה-לא, שמסכמים את השנה (האזרחית, כי לשנה העברית תכלס אף אחד לא מתייחס), ואני יושב לבחון את מה שעשיתי בשנה האחרונה שלי בכל מיני תחנות בחיים. עשיתי את זה כבר בראש השנה, אבל עדיין משום מה יש לי את החשק הזה לכתוב גם עכשיו.
אולי אני פשוט מנסה לחפש (שוב) דרכים לא ללמוד...
אני מסתכל על השנה החולפת בסימן של התפתחות. שנה שעברה הייתי עסוק בעבודה, במחנה קיץ, בשגרה בעיקר שסיגלתי לעצמי. מתישהו בתקופה הזאת של שנה שעברה כל הקלפים התערבבו ופתאום מצאתי את עצמי בדרכים חדשות ומשונות שהובילו אותי לכתיבת השורות האלה.
אז להתחיל?
עבודה - בעיקר אני מסתכל על זה בתור שנה של התפתחות בעבודה. קיבלתי את "ה"תפקיד שכל כך רציתי - הדרכה [ולא, זה לא בציניות] אחרי שנתיים ואלוהים-יודע-כמה-בדיוק-חודשים בתור נציג שירות. אני זוכר עד לרמה של תאריכים מתי בדיוק יצאתי למכרז, מתי אמרו לי שעברתי, ומתי נכנסתי לצוות החדש. זה תפקיד מאתגר שפתח אותי להרבה כיוונים אישיים ומקצועיים ואני פשוט חייב לעצור שניה ולהגיד תודה על הכל.. אז *תודה*
הקידום הזה בעבודה גרם לי להסתכל על דברים ברמת הכלל ולא בהכרח ברמת הפרט, אני חושב שהצורת מחשבה שלי השתנתה לטובה ואני יכול לחשוב על דברים בצורה הכוללת שלהם וככה להביא אותם למקום טוב יותר. כמובן שעוד נושאים קשורים לדרך מחשבה (ותודה ללימודי הפסיכולוגיה שלי שגרמו לי לנתח את המשפט הזה בערך 2313 פעמים אם לא יותר...) אבל לדעתי משם זה התחיל.
אהבה - עדיין עם אותו בן זוג, שמדהים אותי בכל פעם מחדש. זה הזוי שהוא הפך להיות החבר הכי טוב שלי, החבר לעת צרה שלי, וההגדרה שלי לכל דבר שהוא מאוד מאוד קרוב. אני מתקשר אליו בשביל הדברים הקטנים ובשביל הדברים הגדולים והאוזן הקשבת שאני מוצא אצלו פשוט עושה לי את זה. אני לא חוויתי קשר עוצמתי כל כך עם אדם לפני זה. היו לי קשרים, התחברתי לאנשים, נסגרתי והתחברתי מחדש, עליות, מורדות, כל הסיפור הזה. ועדיין כשאני מסתכל על הקשר איתו, כל השאר מתגמד. הלוואי והוא היה יכול לקרוא את השורות אלה כי אני בקושי אומר לו את זה (מישו אמר צלקת מהעבר?) אבל נראה לי שהוא לא צריך שאני אגיד לו את זה.
מבחינתי אם יש מישהו שמסוגל לראות מעבר למסגרת החיצונית שלי, ולדעת לקרוא אותי בכל רגע נתון, ואם הוא לא מצליח - אז להמשיך לנסות - אדם כזה שווה לכל האהבה שאני יכול לתת לו
משפחה - לא הרבה השתנה התחום הזה... הם עדיין מקובעים וחושבים שאני יכול "לרפא" את זה, עדיין לא מדברים על זה שאני הומו, עדיין הכל נשאר אותו הדבר. אמנם הם כן מפתיעים פה ושם באיזו יציאה מוזרה שהם אומרים, אבל לי נראה שזה רק מהפה החוצה ולא מעבר לזה.. מעניין באמת אם יהיה שינוי כלשהו בקטע הזה....
מה שכן - סיפרתי לאחותי הקטנה, היא בת 16, והיא לקחה את זה דיי טוב (בניגוד להורים שלי שעדיין לא רוצים שאני אספר לה אבל מה שהם לא יודעים לא יכול להרוג אותם :) ). היא כבר מכירה את הבן זוג שלי ואני רואה איך היא מנסה גם לשמור את זה בשושו כדי שההורים שלי לא ידעו שהיא יודעת. הרבה זמן התייחסתי אליה בתור "אחותי הקטנה" או במילים אחרות - בתור מישהי לא בוגרת מספיק, אבל היא הוכיחה לי לא פעם שאני יכול לסמוך עליה בהרבה דרכים. שאפו לאחותי. אגב - כל אחת שיכולה להעלות תמונה של פרה לאינסטגרם ולכתוב "זו החברה החדשה של האקס שלי" מבחינתי מלכה :)
חברים - אני שמח שאני שומר על אותו מעגל חברים מאז חטיבת הביניים. כמובן שאנשים נוספים אבל למעגל הקרוב הזה אף אחד לא יכול להכנס מעבר לאנשים שכבר נמצאים בו. לא משנה אם אנחנו לא מדברים שבועות ואז נפגשים יום אחד ומדברים על הכל כאילו כלום לא קרה, או שאנחנו נפגשים כל יום ומדברים כל שעה - אני עדיין אוהב כל אחד ואחד מהחברים האלה. אז כן, בתחום הזה - לדעתי שומדבר לא השתנה כבר כמעט 10 שנים :)
ולסיום סיומת - אני
התחלתי ללמוד מדעי ההתנהגות, מה שפתח לי את הראש להרבה מאוד דברים, הרבה מחשבות ובעיקר הרבה תובנות על הצורת מחשבה של אנשים ואיך הם בוחרים להתנהג ברגע נתון. לדעתי זה מאוד עזר לי גם בהדרכות וגם בחיים האישיים
ומבחינת עתיד?
לעתיד הקרוב אני רוצה להמשיך להתפתח בעבודה, בין אם ללמוד תחומים שלא למדתי ולהדריך אותם, ובין אם למצוא פרוייקטים חדשים לגמרי להנחיל לעצמי.
אני עדיין רוצה את הבן זוג הזה, דיבורים על עתיד (עד כמה שהם מלחיצים אותי רצח) - יש, ויש לא מעט, ואני יכול רק לקוות לטוב... :)
הלימודים שלי לא יגמרו בשנה הקרובה, ככה זה בפתוחה, אולי בעוד 50-500 שנים אני אצליח לסיים את התואר הזה יחד עם הלימודים :P
ובכל שאר התחומים שלא הרחבתי?
אני מניח שאני רוצה רק לסגור את היום עם חיוך
לפתוח את היום הבא עם חיוך
ולזכור לקחת דברים בפרופורציות
שתהיה שנה אזרחית מעולה,
אלירן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
TheFallenSun