DAYDREAMER

למרות שהייתי רוצה שזה יגמר אחרת, אני מרוצה מהמצב.

בסך הכל לא רע לי מאוד.

לא טוב לי, אבל אני בסדר.

אני שורדת.

הזמן עובר.

החופש הבא יגיע יותר מהר ממה שאני חושבת ואני אשתחרר מהשיעמום הזה..

ועד אז?.. שורדים.

נותנים לזמן לעבור.

חיים מארוחה לארוחה, מהפסקה להפסקה, מהנאה להנאה...

מתישהו כל זה יקבל משמעות.

אבל עד אז, פשוט צריך לשרוד.

אז זה מה שאני עושה.

אני לא חיה את הרגע, אני חיה מרגע לרגע, ומשחזרת כל רגע שעשה לי טוב.

ואז היום נגמר ואני הולכת לישון, והכל שוב מחדש.

עמוס לי וקשה לי, כן, אבל אני חיה.... זה עובר.....

אני מלמדת את עצמי להיות אופטימית, להסתפק במה שיש לי ולשמוח שזה לא גרוע יותר.

זה קשה, אבל זה מוכיח את עצמו.

כי עובדה שלא רע לי.

עובדה שאני עוד כאן.

ועובדה שהיד שלי קיבלה פטור מהפגישות עם המספריים.

החיים שלי לא מתחילים להסתדר, אבל הם ללא ספק קצת יותר מסודרים מפעם.