פואמות למגירה:)

אני אוהבת את עצמי.

חשוב לי לומר זאת כי ככה אני מרגישה. לא תמיד יש לי זמן להביע את רגשותיי. לא תמיד מצליחה להביע את עצמי.

הרבה אנשים לא מבינים אותי. לא כי לא מנסים, פשוט לפעמים אני אטומה מכל הכיוונים. אני מודעת לכך..זה לא תמיד בכוונה.

אני שואלת את עצמי כמה אטומה הייתי במהלך חיי..האם יותר לפני שאבי נפטר או דווקא יותר אחרי?

האם היה איזשהו שלב בילדות בו זה התפתח אצלי?

אני אדם מוזר. אני אופטימית, אני תמיד מראה שמחה גם כשלא מרגישה בהכרח שמחה באותו רגע, אני צוחקת משטויות ודווקא מהזיכרון זה קורה לי יותר..בדוק גם לכם קרה שצחקתם בזמן שהייתם באירוע רציני ובכלל לא מצחיק.

יש בי הרבה צדדים. יש בי צדדים אותם אני לא מראה לאף אחד. או לפחות זו התחושה שלי.

יש בי צדדים אותם רק היקרים לי מכל מכירים, גם אם לא מודעים אליהם.

היום אמרו לי שאני נראית אדם מסודר אבל שאני בעצם ההיפך וזה נכון.

תיכנסו אלי לחדר..אולי תראו אותו מסודר אבל הבלאגן חוגג וגם..

אם הייתם יכולים להיכנס לראשי, לא הייתם יודעים היכן הלמעלה והיכן הלמטה..

אני גאה בעצמי. היו דברים בחיי שעשיתי טוב וזה חשוב להתגאות בכך.

אני מאוכזבת מעצמי. בעיקר בשל אותם מקרים בהם ידעתי שיכולה לעשות אחרת אבל ויתרתי לעצמי סתם.

אני עצובה. וזה הגיוני להיות עצובה עם כל מה שעבר עלי בחיי ועם כל מה שהולך בעולם בזמן האחרון ובעצם כמעט תמיד בישראל.

אני שמחה. כי פגשתי אנשים רבים בחיי ששימחו אותי ושגרמו לי אושר פשוט בהיותי אוזן קשבת להם או חברה.

אני מסיימת. יש עוד הרבה דברים שיכולה לכתוב אך מרגישה שהעיקר הועבר.

אני הולכת. זמן ללכת לישון כי עבודה מחר :)

לילה טוב ואמן אמן אמן שיהיה טוב יותר.