אלוהים איפה אתה?

שלום,

שמי עבר בן-דוד ואני פילוסוף ישראלי. תמיד העסיקה אותי שאלת משמעות החיים שלי ואיך ניתן לעשות את המקום שאני נמצא בו יותר טוב.

גדלתי בבית מלא שמחה וכאב. ההורים שלי היו עולים חדשים וציונים גאים.

בבית לא שמרו מצוות ושאלת קיומו של אלוהים והקשרשלו לחיינו לא עלתה.

הייתי מדריך נלהב בתנועת נוער והתגייסתי לחייל האוויר לקורס טייס. סיימתי כנווט קרב ואבא שלי היה מאוד גאה.

לאחר שיחרורי מהצבא למדתי פילוסופיה באוניברסיטה העברית, שם נחשפתי לרעיונות שלגדולי אנשי המחשבה המערבית. 

התחברתי מאוד לפילוסופיים הקיומיים (אקזציאליסטים) ביחוד לאלבר קאמי קירקיגור וניטשה. טענתי ברוב להט שאני מאמין שהשמים ריקים ואין אלוהים.

כשהייתי בגיל 40 אבי נפטר. לגבר שאביו נפטר איני צריך להסביר בהרחבה את משמעות הארוע, לאחרים אין יכולת לדעת (רק לדמיין).

בשבעה היינו כל המשפחה המורחבת ביחד ואז הרגשתי משהו חדש: אני מכנה אותו "הרגש האחדותי" חשתי שאנחנו מחוברים שיש משהו שהוא גדול יותר מכל אחד מאיתנו שמחבר אותנו. מאז אני מאמין באלוהים.

מאז אני לומד ושומע הרצאות על חוכמת ישראל שהשתמרה בבתי המדרש ואני מרגיש מאוד קרוב למאמינים. בייחוד לדתיים הציונים מבית מדרשו שלהרב קוק.

מפני שאני אדם חושב ואני מאוד מכבד את העולם ממנו באתי אני במצב בו אני אוהב את אלוהים, אני רוצה לדעת את רצונה ואותה, אני מאמין שהעולם שאלוהים ברא הוא טוב. שאלוהים בא לנביאים כשהם חלמו, דיבר איתם ואמר להם את רצונותיו. שהכל צפוי והרשות נתונה ושיש לעם ישראל תפקיד להוות חברת מופת לעמים על מנת שכל האנשים בעולם יחיו בתרבות הרמונית ומוסרית.

אני שומר על המצוות שאני מתחבר אליהם בלבד. אני אוהב את אלוהים וירא מפניו. אני שומר על מסורת בית אבי ובית אימי ומשנה רק מנהגים שאני הבנתי בראשי ובליבי שהם נכונים. לפי הבנתי התרבות הדתית שמרה על יראת אלוהים והתרבות החילונית שמרה על אהבת אלוהים דרך בניית המדינה ופיתוחה. אני מנסה למצוא דרך למזג את התרבויות הללו מבלי שכל תרבות תאלץ לאבד את זהותה הפנימית.

אני קורא לאחיי החילוניים לפתוח את ליבם לרגש האחדותי ולהחזיר לחייהם את מי שאמר "ויהי אור". אני קורא לאחיי שומרי המצוות לפתוח את ליבם לשמחת החיים והעשייה היצרנית ולהחזיר לחייהם את החובה שלהם להשתתף בבניית המדינה.