אלה החיים של
דרום-תל-אביבית חסרת רישיון נהיגה:
1. החוזרים מן השוק
*סימנים מזהים: גבר או אישה מבוגרים (בד"כ)
גוררים אחריהם עגלת קניות מפוצצת שמפתחה העליון מבצבצים גבעולי כוסברה.
*דפוס פעולה: החוזרים מן השוק עולים לאוטובוס
בתחנה ברחוב אלנבי פינת נחלת בנימין, או באחת התחנות ברחוב אצ"ל, מתיישבים
ברביעיה הראשונה ומעמידים את העגלה שלהם לצידם. בתוך כמה דקות משב הרוח מהחלונות
מפזר את הריחות העולים מן העגלה כך שכל נוסעי האוטובוס יודעים בדיוק מה היא מכילה.
*הריח הנישא באוויר: דגים ופטרוזיליה.
2. מקלפי הקלמנטינות
*סימנים מזהים: אנשים תמימים לכאורה, יכול להיות
שבדיוק חזרו מן השוק (ע"ע), יכול להיות שהם תכננו את המזימה מבעוד מועד – כך
או כך, המפגע הזה נפוץ בעיקר בחודשי החורף (אימא שלי הייתה קוראת לזה
"בעונה").
*דפוס פעולה: דמיינו זאת: אמצע החורף. הגשם ניטח
על האוטובוס. כל החלונות סגורים. הנוסעים מעוכים כמו סרדינים ואין טיפת אוויר
לנשימה.
או, במילים אחרות – הזמן האידיאלי לפתיחת קלמנטינה
(ובקיצור, הרגע בו אני מצטערת שאני לא תתרנית).
*הריח הנישא באוויר: זה די ברור, לא? :)
3. המטפטפים
*סימנים מזהים: מישהו בעל חזות עצבנית שמנפנף
בידו על פניו לעיתים תכופות ומוחה את מצחו בשרוול חולצתו המוכתמת בכתמים כהים של
זיעה.
*דפוס פעולה: למטפטף חם תמיד – בקיץ, בחורף, גם
בסיביר כשרק תחתונים לגופו.
דפוס פעולתו משתנה בהתאם לעונה: בקיץ הוא אומנם לובש
בגדים קלים וקצרים, אך תמיד ילך לנבוח על הנהג שיגביר את המזגן ויסנן לעברו
"חתיכת קמצן, אפשר לחשוב שאתה משלם על הדלק".
בחורף הוא לובש סוודרים ומעיל (בכל זאת, קור כלבים
בחוץ), אך ברגע שהוא עולה לאוטובוס הוא נחרד לגלות שכל החלונות סגורים, ואז בודק את פתחי המיזוג; אם לא יוצא מהם כלום, הוא חוזר וצורח על הנהג שיפעיל
אוורור. אם יוצא מהם אוויר חם, הוא מתעלף.
בסופו של דבר הוא יתייאש ויתחיל לפתוח בפראות כל חלון
שנקרה בדרכו, תוך כדי שהוא מוריד שכבה אחר שכבה מלבושו החם.
*הריח הנישא באוויר: זיעה.
הדרכים להתמודדות עם מפגעי
הריח:
מסכת אב"ך / פתיחת חלון
ודחיפת הראש החוצה / עצירת הנשימה / דאודורנט למטפטף.
4. הרועדים
*סימנים מזהים: אנשים שלובשים ג'קט גם באוגוסט,
ושצירוף המילים "80 אחוזי לחות" לא משפיע עליהם כהוא זה.
*דפוס פעולה: לרועד קר תמיד – בקיץ, בחורף, גם
במדבר סהרה כשחרמונית לגופו.
דפוס פעולתו נתפס כקצת פחות בהמתי מזה של המטפטף
(ע"ע), אך עדיין הוא יטרוק כל חלון פתוח שנקרה בדרכו לעבר מקום ישיבה (בצד של
השמש כמובן), שם הוא יצטנף לו במשך כל הנסיעה.
*רעשי רקע: דפיקת חלונות (ומי שמכיר את
האוטובוסים עם החלונות העליונים המלבניים, יודע באיזה התקף לב מדובר).
5. המעריצות של רוברט
פטינסון (או ג'סטין ביבר – תרגישו חופשי להחליף אותם בכל מושא צווחות אחר)
*סימנים מזהים: חבורת בנות רעשניות בגילאי 14-15, שעיקר השיחה ביניהן מסתכם בטחינה חסרת תוחלת של אותו נושא מפגר.
*דפוס פעולה: המעריצות ההורמונליות עולות
לאוטובוס בד"כ לאחר בית-הספר. הן מתנחלות במושבים האחרונים ומתחילות להתווכח
האם סלינה גומז באמת נפרדה מג'סטין ביבר.
לעיתים הן עצמן לא נמצאות, אך גבי הכיסאות עליהם ישבו
מעידים שרוחן עדיין איתנו באמצעות משפטי אהבה אלמותיים כגון: "אדוארד + קורל
= love".
*רעשי רקע: בלוני מסטיק מתנפצים.
6. אלה שלא שמעו על
ההמצאה הגאונית הקרויה "אוזניות"
*סימנים מזהים: (ואני מתנצלת מראש בפני תושבי
השכונה שלי) ערסים!
*דפוס פעולה: לא סתם כתבתי עליהם מיד לאחר קבוצת
המעריצות. יש ביניהם קווי דימיון רבים, מלבד מקור הרעש, שאצל הבנות מגיע מהפה ואצל
הערסים מגיע מאיזה פלאפון ענתיקה בעל אחוזי הישרדות גבוהים (אחרי הכל, הוא מכיל
בעיקר מוזיקה מזרחית).
המהדרין מביניהם גם ישירו את המילים (מילים... איזו
מילה יפה...), כולל הסלסולים הבכייניים. הם כמובן ירדו מהאוטובוס איתכם או תחנה
אחת אחריכם, כדי להבטיח שהנסיעה כולה תהיה סיוט מתמשך ולא תזכו לאף שניה של שקט.
*רעשי רקע: אייל גולן, דודו אהרון ומשה פרץ
במקרה הגרוע; ליאור נרקיס, ישי לוי ואבי ביטר במקרה העוד יותר גרוע שגורם לך לרצות
להתאבד. כנראה שהמשיח יבוא לפני שהערסים ישמיעו מיוז או משהו בסגנון.
7. החופרים
*סימנים מזהים: בתחנת האוטובוס, איש או אישה
מבוגרים שאוהבים להתביית על מישהו בעל הבעת-פנים שמשום מה מעוררת בהם את התחושה
השגויה שבא לו לפטפט איתם (ומשום מה זו תמיד אני), ובאוטובוס עצמו הם עומדים ליד
הדלת הקדמית ומבדרים את הנהג, למרות שגם נוסעים אחרים בהחלט באים בחשבון. אף אחד
אינו חסין מהם.
*דפוס פעולה: "קו 9 עבר?... כמה זמן את
מחכה כאן?... מתי הוא יוצא, את יודעת?... מה עשו לנו כל השינויים האלה, בשביל מה
עשו את זה?... הכל כסף, תאמיני לי... ילד, תוריד ת'רגליים מהכיסא... גם בסלון שלך
אתה שם רגליים על השולחן?... אל תתחצף אליי... תני לי לשבת, אני אישה מבוגרת...
אני לא צעירה כמוך... כואבות לי הרגליים ועברתי פריצת דיסק... למה אתה לא קם כשאתה
רואה זקן?... למה אתם מרעישים?... נהג, חכה, מישהי רצה... נהג, סע, היא תעלה על
האוטובוס הבא... יש מזגן בטרנטה הזאת?... אתה עוצר באיכילוב?... עוד כמה תחנות
זה?... תגידי, איפה את יורדת?... צומת מעריב זה ליד איכילוב?... תוכלי להגיד לי
מתי לרדת?... אז כשתרדי תגידי לי עוד כמה תחנות זה איכילוב... את רואה את החניון
הזה? פעם היה פה קולנוע... פעם הייתה פה מפקדה של הבריטים... פעם היה פה סליק של
ההגנה..." פעם היה לי ראש ועכשיו אין!!!
*רעשי רקע: מקדחה מטאפורית.
הדרכים להתמודדות עם מפגעי
הרעש:
מוזיקה בעוצמה גבוהה באוזניות /
אטמי אוזניים / שידול זקנה נרגנת שתלך לצעוק על המרעישים / העמדת פני ישנים כפעולת
מנע בפני החופרים.
מפגעים אנושיים נוספים שלא נכנסו לרשימה מסיבות כאלה
ואחרות:
המתלוננים; הילדים הבוכים; החולים; אוכלי הפלאפל; אלה
שמדברים בקול רם בפלאפון; מערכת הכריזה האוטומטית (טוב, היא לא בדיוק אנושית...).
אני מקווה שנהנתם מהפוסט הראשון שלי, מחכה לתגובות! :)
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
