במהלך השנים חג הפסח הפך שם קוד ל"חג
הניקיון". המועד המתקרב מהווה תירוץ, ואולי חוסר ברירה, לצחצוח כללי של הבית,
מה שהופך אוטומטית את אימא שלכם ליצור שלא כל-כך נעים לשהות במחיצתו בתקופה זו.
המשפט "אבל אימא, אבק זה לא חמץ!" לא
ממש עובד עליה, וכך אתם מוצאים עצמכם מצויידים בסמרטוט, דלי ומברשת אבק ומתחילים
לקרצף – הכל כדי לא לחיות בתוך טינופת תמידית.
מלאכת הניקיון אינה פשוטה כלל, בעיקר כי הבית
מכיל כל מיני סדקים וחווחים בלתי צפויים הנמצאים מחוץ לטווח יד אנושית, וגם עוד כל
מיני פריטים שרק נראים תמימים אך מתגלים כעקשניים ביותר כשמתקרבים אליהם עם מגבון
לח:
1. המקלדת
ללא ספק מקום ראשון ברשימת הפריטים הקשים ביותר
לניקוי, שאין שום דרך להבריקם למשעי.
אם כבר הצלחתם איכשהו לחלץ מהמקלדת את הג'יפה,
אחרי שהפכתם אותה ודפקתם עליה עד שכל המקשים שקשקו והרופפים מביניהם נפלו אל מותם,
גם אז תישאר שכבת אבק דקה בין המקשים שאף פעם אין לכם כוח להבריש.
בין השלל שנושר ממנה ניתן למצוא מטעמים כגון
פירורי במבה, שומשום, שקדי מרק, חתיכות משומנות של בורקס, אורז, פיסות נייר, כל
מיני אבקות לא מזוהות, סיכות ביטחון קטנות ואבק, שנראה כדאגה האחרונה שלכם באותו
רגע.
2. הרווח בין שני רהיטים בלתי ניתנים להזזה
מדובר ברווח מזערי בין הספריה לכוננית למשל,
מזערי כל-כך עד שאין שום אפשרות להשחיל לשם יד, אך רחב מספיק כדי לצבור שכבת אבק
עבה, דביקה ודוחה.
אז בהנחה שלא גיהצתם את היד לעובי של דף, מה
עושים?
להלן מוגש הפיתרון היצירתי שמצאתי, לאחר שנים
רבות של עצבים ותחושת גועל כללית:
* לוקחים שני שיפודי עץ ומחברים אותם אחד לשני
בעזרת סלוטייפ.
* מלפפים מגבון לח בקצה המקל הארוך שיצרתם
ומהדקים אותו אליו באמצעות גומיה.
* דוחפים את המקל לרווח המזורגג ומנקים את סנטימטר
הרצפה שמפריד בין שני הרהיטים, ובא לגועל גואל.
3.
החריצים של הספות
בהנחה שגם אצלכם פינת האוכל במטבח היא רק עוד
מקום לאכול בו, כנראה שהספות בסלון ספגו את מירב השאריות שנפלו מהצלחות שלכם במשך
שנה, וגם עוד כמה דברים שהקשר ביניהם לבין אוכל מקרי בהחלט.
וכך מגיע הרגע בו אתם ניגשים לספה, שבמבט ראשון
נראית סבבה לגמרי, עד שאתם בוחנים את החריצים שמפרידים בין המושבים.
שלא נדע מזוועות.
מה לא מוצאים שם? פירורי אוכל מרוסקים בצבעים
שונים, קליפות גרעינים ופיסטוקים, חרצנים של זיתים, עטיפות ריקות של סוכריות, סוכריות,
חרוזים מהתקופה שבה הכנתן תכשיטים, שערות של בעל-חיים כלשהו ושל ילדה עם נשירה
מוגברת, טישו נוקשה שטומן בין קיפוליו נזלת חיידקית מהחורף, וחלקים של לגו שנלכדו
שם למרות שהזהרתם את האחיין לא להרכיב על הספה.
אה, וגם אבק.
4. שידת עץ פשוטה
לכל אחד יש בחדר שידה אחת לפחות, עשויה עץ פשוט
וזול, צבועה בכתמים לא אחידים, שנקנתה מהמסגריה השכונתית או מהשוק של דלית-אל-כרמל
לאחר שהחדר כבר נהיה קטן מלהכיל את כל השטויות שלכם.
כשאתם ניגשים לנקות אותה, מגלים שמספיק ניגוב
אחד במטלית לחה וכבר הורדתם שכבת צבע רצינית. ואז כשאתם עוברים לנייר יבש, לפתע
שביב עץ זעיר ניתק מהשידה ונתקע לכם באצבע. רבע שעה אתם עסוקים בחפירה באצבע בעזרת
מחט, עד שאתם מצליחים לשלוף משם את הקוץ בפינצטה. לאחר הניתוח המאולתר הזה, כשאתם
חוזרים לשידה כעוסים, מתחשק לכם פשוט להעלות אותה באש יחד עם המגירה החורקת שתמיד
עולה לכם על העצבים.
5.
המחשב
בשונה ממכשירי חשמל אחרים, המחשב זקוק גם
לניקוי פנימי, כי אם לא מספיק שהוא מתקלקל כל שני וחמישי, הוא גם מפונק.
שני ברגים החוצה, דלת מתכת נפתחת, ואתם מביטים
בזעזוע בלוח מלא חריצים ותבליטים, כונן אחד או שניים, שלושה מאווררים וסבך צבעוני
של חוטי חשמל, והכל מצופה אבק בדרגות שונות של לחות.
הטעות הכי גדולה שאתם מסוגלים לבצע באותו רגע
זה לעשות 'פו' לתוך המחשב. הטעות השניה הכי גדולה תהיה לנסות ולשאוב משם את
הלכלוך. עזבו, שלחו את המחשב למעבדה של טכנאים רוסים שיעשו לו ניקוי יסודי, ובדרך
אולי הם גם ימצאו את הקלקול העתיד לבוא.
אז לקראת פסח, מאחלת לכם מכל הלב בהצלחה. אני
יודעת שאני זקוקה לה, בסיוט השנתי שלי שנקרא ניקיון החדר המסודר למופת שלי. מה,
לא?
(בתמונה
הזאת לא נכללים מדף וכוננית משולשת, עמוסים כולם ספרים. וגם מיטה שמתפקדת בתור
ארון בגדים. ושידת עץ שנקנתה ממסגריה. הצילו.)
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
