ישראל ומחאה

נראה לי שהשאלה שאיתה כל בלוג מתחיל היא "למה?".

השנה האחרונה הייתה שנה של מחאות, הפגנות וצעקות ובחודשים האחרונים אנחנו גם רואים אלימות, בין אם זה מפגין שמנפץ חלון של בנק, שוטרי יס"מ שעוצרים מפגינה שקטה או אדם שמצית את עצמו לאות מחאה. כל אלו נראים לי מהצד כמו סממנים של חברה שעומדת על סף פירוק. שהתפרים שמחזיקים אותנו יחד נפרמים לאט לאט וכולנו מרגישים תלושים וחסרי אונים. שמעתי מיותר מידי אנשים שאף אחד לא מייצג אותם בכנסת או בממשלה, שהשלטון עושה מה שבא לו ובעיקר מה שבעלי ההון רוצים, שטובת האזרחים והמדינה כבר לא בראש סידרי העדיפויות של אלו שאחראים לדאוג לנו. התעייפתי מלגלוש באתרי חדשות ולראות את המדינה שלי מתפרקת מול העיניים כשאין דבר שאני יכולה לעשות בנידון.

הגיע השלב שאני רוצה לצרוח שנמאס לי, אבל אין מי שיקשיב. אז החלטתי לפתוח בלוג ולשאול כמה שאלות בהן אני נתקלת ברחבי הרשת, בתקווה שמישהו אי שם מסכים איתי.

אני מקווה שתהיה פה קצת ביקורת. ביקורת עלינו כחברה. ביקורת עלינו כמפגינים ומוחים. ביקורת על המדינה ועל האטימות. ביקורת על התקשורת.

קצת ביקורת לא מזיקה לאף אחד.

אני מקווה שעם הזמן אני אמצא עוד כמה אנשים כמוני, וארגיש קצת פחות בודדה במערכה. אני אשמח לשמוע דעות ולפתוח דיון בכל נושא.