הימים ההם בהם היינו ילדים,
ללא דאגות וחוקים.
הימים ההם בהם האופנה הייתה לא חשובה,
כל אחד לבש מה שברצונו מבלי להשקיע יותר מידי מחשבה.
הימים ההם שלא ישבנו מול קוספא אחת כל היום,
היינו יוצאים ומשחקים והכי חשוב... נהנים.
הימים ההם שלא שפטנו אף אחד,
וכל אחד היה מיוחד.
הימים שהיום בהם אנחנו כבר גדולים,
הרבה דאגות ומיליון חוקים.
הימים שהיום בהם האופנה היא זאת שקובעת ומחליטה,
ואת הלא אופנתיים פשוט מעיפה.
הימים שהיום אנחנו יושבים תקועים מול קופסא אחת כל היום,
ועם החברים בקושי מדברים ומתקשרים.
הימים שהיום בהם אנו שופטים כל אדם,
ויש מקרים שהסתיימו בדם...
והימים שיהיו . . . ?
אין אנשים שאותם ינבאו או יחזו,
הימים שיהיו , תלויים רק בבן אדם אחד...
אתה, ולא אף אחד...
בנו, אנחנו... אלה שיכולים לשנות,
ויש לנו את הכח לפעול ולעשות . . .
עבר? ילדות נפלא... הווה? הכל השתנה... עתיד? זאת כבר החלטה,
של הרבה חשיבות והסקנת מסקנה.
טוב, אז כתבתי את זה כי באה לי "המוזה" כמו שאומרים XD
אני מתגעגעת לילדות, כמה הייתי שמחה להיות שוב ביסודי...
או בגן...
לא רוצה להעלות לכיתה ט', רוצה להיות שוב אותה ילדה בת 5...
עידן הטכנולוגיה אומנם מרהיב, אבל, עידן הילדות, זה דבר שאי אפשר להחזיר...
לפני כמה ימים, ראיתי אבא ובן מטיילים, הילד טען שמשעמם לו,
ואב אמר, לך בני תשחק בנדנדות, והבן ענה לו, שכבר שיחק ושזה נמאס עליו,
האב במקום להציע לו מפעילות מהנה אחרת, הביא לו את האייפון שלו,
כן... הדרך הכי טובה להשתיק את הילד...
הילד היה בסביבות הגיל 7 או 8, הייתי בהלם, תראו מה קורה,
איך העולם מדרדר, ונהרס...
חבל שהימים של פעם כבר לא יחזרו . . .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
CandyMonster