למחוז חפצי אגיע

בנר השביעי של חנוכה,

קבענו להיפגש אצל בן.

רוני הכין לביבות תפוחי אדמה, מפוצצים בשמן,

וצלחת של ירקות ועלי גפן,

כי הוא אבא בנשמה שלו,

ואחרכך ישבנו קצת לדבר.

בנר השמיני של חנוכה,

רוני הביא מגש עם קערות מרק, לכל אחד.

בתוך החנוכיה, בן כבר הניח פתק.

סולימן הוציא בספונטני פנקס ועט, וכולנו רשמנו גם פתקים,

והנחנו בין החרכים.

בן הדליק את הנרות, בירך, ושרנו כמה שירים.

אחר כך התיישבנו בסלון ואכלנו את המרק,

שרוני פוצץ בפלפל שחור.

כשבאנו ללכת, בדיוק בדלת הפתוחה,

ראינו שכל הנרות כבר נגמרו, ונשאר רק עוד נר אחד ברגעיו האחרונים.

אמרנו שנישאר, עד שהוא יסתיים.

לפני שהלכנו, רוני הוציא את הפתק שלו,

הוא אמר שהוא אישי, וכנראה חשש שיציצו.

ואנחנו השארנו את שלנו,

שהתפילות ימשכו על החנוכיה,

לאורך כל השנה.