המכבסה

 פוקוס 1.

החיים האמיתיים התחילו כנראה, בכל החזיתות.

כל כך הרבה לעשות, בהמון המון כובעים -

זה טוב, אבל עמוס.

מלבד העבודה החדשה (כבר אמרתי שאני מאד שמחה שיש לי אותה?)

יש גם את שעת הסיפור שמתחילה לרוץ וזו העונה הבוערת שלנו – פתיחת הספריות בגנים  ויש לנו הרבה הזמנות.  זה כל כך משמח, אני מרגישה שהגינה ששתלתי, מטאפורית וקונקרטית, באמת מתחילות ללבלב ולפרוח.

ומעבר לזה עוד הרצאה בכנס מכובד וחשוב שהסכמתי להעביר ואני כותבת אותה לאט לאט, ומשתדלת לא להיתקע עם חרדות פרפקציוניסטיות.

והילדים,שיהיו בריאים.

והג'סטיס,

והגינה,

והבית (הבית! מסכן שלי) והכביסה, והחורף-קיץ.

 וכל זה עוד בלי להזכיר ובלי להתפנות למשימת המשימות שלקחתי לעצמי השנה והיא להוציא את הספר שלנו לאור סוף סוף.

וגם בלוג, ובלוגים אחרים, וחברות, וסתם לנוח, וקצת לקרוא בטעם, וקצת לכתוב בטעם...

כמו בהפרדת צבעים כאשר יש תקלה בדפוס, לפעמים אני מרגישה שאני מופרדת לכל הצבעים שלי, בכל מקום צבע אחר : אדום, צהוב, כחול.

כולן תמונות דומות וחופפות אבל בכל מקום יש גוון אחר. כל מקום דורש ממני צבע אחר.

סלשות בצבעים שונים.

אני חושבת שבשנים קודמות החפיפה בין התמונות היתה הרבה יותר קטנה, והיום אני מרגישה שהתמונה מתחילה להתלכד ולהוות מהות אחת, משמעות אחת, ישות אחת שהיא – אני, ולא פיצולים פיצולים לאורך ולרוחב.

אבל עדיין התמונה לא לגמרי בפוקוס.

אבל אם היא תהיה לגמרי בפוקוס, אני עדיין אהיה - אני?...

(אולי כן? אולי סוף סוף אני אהיה ה- אני??)

פוקוס 2

היום סופסוף היה לי יום בית אמיתי.

ג'סטיס היה בתורנות השליחויות ואיסוף ובישול.

ואני:

התקדמתי יפה בהרצאה,

עשיתי טלפונים דחופים וחשובים וגם סתם כאלו שאף פעם אין זמן כמו לקבוע תור לרופא נשים,

לקחתי את הזמן קצת באיזי

ואז, פתאום,

החלפתי ארונות חורף קיץ של חוליו ויהושוע, וכבר סידרתי קצת את החדר המבולגן של הבנים.

רוקנתי את ארגז המצעים מתחת למיטה (רטטוי הגיע גם לשם, המניאק),

סידרתי את הארונות שיהיה מקום להכניס מה שהוצאתי מהארגז מצעים,

מיינתי ארגנתי, זרקתי שמרתי הזזתי החזרתי סחבתי הוצאתי חיברתי

כל מיני דברים למקומות שלהם

ואחרי זה עוד זרקתי את כל מה שפיניתי מהמחסן כי  כבר עשיתי פסח בשבת

עשיתי שירותים מקלחות

וכמה סלי כביסה.

הילדים וג'סטיס כבר ישבו לאכול ואני עוד עובדת ועובדת במין אנרגיה וכוח לא מתכלים

חייבת לפנות ולרוקן ולהעיף את הבלגן החוצה, מהבית, ומהראש שלי גם.

כל הסלשות מהקטע הקודם עבדו איתי ביחד כמו המטאטאים בשוליית הקוסם, אבל בתיאום נהדר הפעם.

מקננת אני ומקננת, אפשר לחשוב שאני עומדת ללדת.

כמה שעשיתי, יש עוד לא מעט לעשות,

אבל כבר עכשיו הרבה יותר טוב.

אני עקרת בית מבוזבזת.