המכבסה

זה ברמה הפיזית והסמבולית גם יחד

פיזית - כי החולות נגמרה סוףסוף, עד יום שבת זה לקח!

ועכשיו אני סתומה ומנוזלת נורא, אבל לפחות לא מרגישה כמו סיגריה שמישהו דרך עליה.

סימבולית - כי הראש שלי סתום

יותר נכון סתוב

הרגליים שלי כבדות

ואני תקועה תקועה

ולא זזה לשום כיוון שבו תכננתי להיות בתחילת השנה.

אני מרגישה כאילו אני מתחת לשמיכה המנטלית, הכל מצועף ומטושטש ואני לא מצליחה לגייס את עצמי לזוז.

והמחלה זו לא סיבה, זה רק מדגיש כמה הכל תקוע, אבל אני מרגישה כך כבר די הרבה מלפני.

ועכשיו אמורים ללכת לקלח ילדים ולארוחת ערב.

איפה מרי פופינס כשצריך אותה?