יוצאת לדרך חדשה

שמרתי על הנכד התינוק הבקר, שהיה כולו גרגורים וחיוכים ו"הדליק בקבוק בבקבוק" כמו שאני אוהבת לקרוא לרעבתנות שלו

כל כך שונה מהגדול שעושה טובה שהוא אוכל.....

הגדול מבריק, מתוק, מדהים, יפהפה (גם הקטן) אבל האוכל ממנו והלאה. גם בתי היתה כזו בינקותה/ילדותה ואין שום סיבה להתפלא על כך

הקטן כנראה יותר כמו אבא שלו.....

בשבועות האחרונים יוצא לי לשמור על הקטן פעם/פעמיים בשבוע בשעות הבקר - כאשר בתי יוצאת לעבודה, ואז באותם הימים אני לא נוסעת אליהם אחרי הצהריים כדי לעזור לה עם שניהם

היא כבר מסתדרת ממש טוב איתם, מאד גאה בה.

וכאשר אני כן נוסעת אליהם אחרי הצהריים, אני מבלה זמן איכות נטו עם הגדול, שהוא עדיין חלק בלתי נפרד מנימי נפשי (וכנראה תמיד יהיה)

וזה כיף - זה כבר הכיף שחיכיתי לו, כאשר זה לא כל יום ויש לי צ'אנס להתגעגע - זה לא עול, ואני מצפה למפגש....

בדיוק מה שרציתי בשלב הזה (שלושה חודשים אחרי הפרישה)

ואז היום פתאם קבלתי טלפון מעמית (עובד של חברה חיצונית שעבד עבורי בצוות) שהזמין אותי לכנס בתחום שלי, בתחום ספציפי שעבדנו עליו יחד בפרוייקט הגדול האחרון שבצעתי לפני שעזבתי.

הכנס ייערך ביום שבו אני אמורה לשמור על התינוק, ולכן לא אגיע כנראה - אבל כאשר אני חושבת על זה, נורא כיף שהוא חשב עלי והזמין אותי, אבל זה ממש לא מושך אותי. 

אולי יהיה נחמד לראות אנשים ולשמוע חידושים בתחום, אבל תכל'ס - אני ממש ממש לא מתגעגעת למקצוע ולעבודה. עדיין לא, או אולי לעולם לא.

מי יודע?

הודיתי לו שחשב עלי, בקשתי שיבדוק שוב שאכן מדובר ביום זה שבו אני עסוקה (כי בשאר השבוע אין לי בעייה כלל להגיע)

וצחקתי לעצמי - איך זה לא חסר לי, אבל ממש לא חסר לי...