יוצאת לדרך חדשה

אחרי האימון האחרון והחלום שלי הסתובבתי כמה ימים עם תחושה של כעס. 

גם במנטורינג בשבוע שעבר הבעתי את זה. וגם עשיתי שטות והעליתי סוגיה שקשורה למתאמנת שלי, והבנתי לפי השאלות של המאמן וחוסר היכולת שלי להתרכז ולענות עליהן באופן ברור שאני בכלל לא בכאן ועכשיו. אני עדיין מתבשלת בתוך עצמי, בתוך הדברים שצפו ועלו. 

וכיוון שלמדתי בשנתיים האחרונות שכשעולה לי תחושה אז פשוט להסכים לחוש אותה, ולנשום - זה מה שעשיתי. 

ובלי לשים לב, דברים התחילו להשתחרר.

פתאום מצאתי את עצמי מסדרת לי את הכריות במיטה בדיוק איך שנוח לי.

פתאום היה לי קל לבקש מ-T לעשות (או לא לעשות) דברים שקשורים לנוחות או לרצון שלי. בנינוחות. בלי כעס. בלי מסכנות. 

פתאום היה לי גם קל יותר עם המתאמנת שלי, למרות שעדיין לא הצלחתי להבהיר לה בדיוק מדוע אנחנו מסתובבות ליד הנושא ואיך היא מרחיקה אותי ואת עצמה מהמקומות בהן היינו יכולות לצלול פנימה. אבל היא קלטה משהו, לא ברור מה - משהו - ואני מקווה שמחרתיים אצליח קצת יותר. 

פתאום יכולתי לומר ל-T שזה לא נשמע תומך או מעודד במיוחד כאשר הוא מציע לי לסגור את התיק במס הכנסה. 

פתאום יכולתי לומר לו שאמנם אני עדיין לא סגורה על איך ואם אני ממשיכה לאמן ולפתח את הכיוון הזה אבל אני עושה זאת בזמן שלי וזה מתאים לי הקצב הזה. 

וזה לא פתאום - זה בהדרגה, זה בשקט, זה כמעט בלי לשים לב - רק שאני יותר רגישה לניואנסים עכשיו וכן שמתי לב. 

נראה לי שהסוגיה הזאת - שעלתה באימון האחרון - שנראתה לי כמו משהו קטנוני בהתחלה - היא משהו מאז'ורי בחיי, וישנן הרבה שכבות להסרה שם. 

ונראה לי שהשיטה פשוט עובדת. סאטיה, שעובדת מתוך הגוף והנשימות, שלא מנסה לשנות הרגלים או דפוסים או אמונות באופן קוגניטיבי - אלא מפנה את תשומת ליבנו לתחושות ולרגשות....ופשוט לשים לב, להכיר. להכיר ולחבק את אני הפנימית, הילדה, שחוותה את מה שחוותה והסיקה מה שהסיקה וכפי הנראה ממשיכה לנהל אותי חזק גם היום - פשוט עובדת. 

אז כבר הוכחתי שאני מתאמנת מצטיינת. מאחלת לעצמי - ולסובבי - שגם אהיה מאמנת טובה מספיק כדי להיטיב עם אחרים. כי זה לגמרי שווה ולגמרי עובד.