יוצאת לדרך חדשה

בדרך כלל אני יודעת שזו הודעה בתפוצת נאטו - ממליץ על קורס או כנס של אימושיין, נותן טיפ כזה או אחר למאמנים לגבי איך להתנהל בחודשי החופשה בקיץ, מבשר על שירות חדש כזה או אחר שהוא נותן.

בדרך כלל אני לא מגיבה, אם זו הודעה כזאת. 

מידי פעם הוא שואל לשלומי, באופן כללי ועדין ולא מנג'ס. 

אני עונה בנימוס, לפעמים בלבביות, אבל לא יוזמת שיחה של ממש. 

אני עוד לא סגורה על איזו מערכת יחסים פוסט-אימונית אני מעוניינת לקיים איתו, אם בכלל.

הרי גם לא הייתי לגמרי סגורה על עצמי אם ארצה לחזור להתאמן אצלו, ואם כן - מעדיפה לשמור על הניקיון של היחסים.

ביוזמתי אני בעיקר מאחלת לו מזל טוב ביום הולדתו, או מספרת לו אם הפניתי אליו מישהו/י לאימון. 

השבוע הוא שלח (לכולם, כנראה) קישור למאמר, אגב מעניין מאד, ב-YNET, בשם "אהבה ומריבה".

המאמר היה באמת מאלף, וכבר הספקתי לספר עליו ולהעביר אותו גם לחברות וגם לחלק ממתאמניי. 

באופן יוצא דופן הודיתי לו, וכתבתי לו שזה מרתק. 

הוא ניצל את ההזדמנות להמשיך את השיחה בכתב: "מה ניש? חשבתי על מאמנת מעולה בשבילך, אם תרצי לחזור להתאמן קלב...." (כלומר קרוב לבית).

משפט קצר, תמים לכאורה, שלא האמנתי כמה הוא שימח אותי.

מבחינתי במשפט הקצר הזה, הוא בעצם אמר לי: "אין לך מה להתלבט, הרי את משוחררת, אני לא מצפה שתחזרי להתאמן אצלי, ולא איעלב אם אשמע שעברת להתאמן אצל מישהו אחר". 

ורק אז הבנתי כמה לא סיפרתי לעצמי שלא נעים לי ממנו בעניין הזה.

וכמה שזה לא רלוונטי, ה"לא נעים" הזה. 

וזה הזכיר לי כמה הוא באמת נקי וריק - במובן של בלי אג'נדה, בלי אחיזות רגשיות. 

מעריכה אותו עכשיו עוד יותר.

אז אם כבר, אז כבר, שאלתי אותו לגבי מאמנת אחרת - מה"מחזור" שלו - שמאמנת ביישוב שמאד קרוב אלי. 

"היא דה בסט" (the best, הכי טובה) הוא ענה לי, "אבל היא בחופשת הריון"......

לא נורא, חשבתי לעצמי, אני ממילא עוד מתבשלת עם החזרה לאימון. וביקשתי את הטלפון שלה.

אין לי מושג למה ה"שיחה בכתב" הזאת שימחה אותי כל כך - אבל היא עשתה לי ממש טוב על הלב.

עד כדי כך טוב שכתבתי לו "תודה רבה, אתקשר אליך בהזדמנות, לשוחח כמו שצריך" והתכוונתי לזה.

"מעולה, התגעגעתי" הוא ענה. 

וגם כאן