השבוע היה לי סוף סוף התור אצל הגסטרואנטרולוג (חודשיים אחרי שקיבלתי את תוצאות הגסטרוסקופיה וקולונוסקופיה)!
הוא שמח על תוצאת הקולונוסקופיה (הכל נקי!) ולא התרגש מתוצאות הגסטרוסקופיה (דלקת בוושט דרגה B) אבל רשם לי כדור נוגד החומציות חדש יותר - כדור שגם לא משנה מתי לוקחים אותו, לא חייבים חצי שעה לפני האוכל כמו את כל קודמיו, שאמור לרפא את הדלקת תוך חודשיים.
כבר עכשיו קבעתי תור נוסף לתחילת יולי, למעקב.
אגב, תהיתי למה כל כך מעט רופאים מבקשים להתמחות בגסטרואנטרולוגיה (מסקנה מתבקשת מהעובדה שכל כך קשה להשיג תורים) ונדהמתי לגלות שיש עשרות רופאים שמחכים להתקבל להתמחות הזאת, ואין מספיק תקנים!!!!
כיון שהתור היה בסניף הרצליה של קופת החולים שלי, הלכתי אחרי זה לבתי. היא בדיוק אספה את הקטנים מהגן ולקחה אותם לשיעור שחיה בבריכת לייף פול (שהיא גם בריכה טיפולית, T קיבל שם הידרותרפיה כששבר את הגב בארגנטינה לפני חמש שנים).
היה ממש כיף לראות אותם בבריכה, כל אחד עם המדריכה שלו, כל אחד ברמת הקושי שמתאימה לו.
היה כיף לקשקש עם בתי ככה סתם באמצע השבוע, זה כמעט לא יוצא לנו - רק לפעמים היא מצליחה לדבר איתי מהדרך הביתה בפקקים. בדרך כלל גם אז היא בשיחות טלפון שקשורות לעבודתה.
בנוסף לחום האימים ששרר אתמול, היתה כאן ביישוב הפסקת חשמל של כשעתיים בדיוק בצהריים!!!
גם ככה עברנו T ואני לישון בחדר העבודה/חדר של בני כי המזגן אצלנו בחדר מקולקל כבר כמה שבועות.
לעניין הזה נראה לי שאקדיש פוסט נפרד.
בבוקר נפגשתי עם חברתי מ', שעברה דירה לא מזמן ממושב לידי לכפר יונה. מטרת המעבר היתה להיפטר ממשכנתא שהעיקה עליהם מאד, משימה שהוכתרה בהצלחה, אבל התברר שהמעבר הזה לא קל לה בכלל. מי שגר שנים במושב, גידל שם את ילדיו, היה מחובר לחיי הקהילה - מאד קשה לו לעבור לעיר, ועוד עיר שאינו מכיר כלל. אני מרגישה שהיא בסוג של דיכאון-אחרי-מעבר-דירה, אם יש דבר כזה. התפקיד שלי כאן הוא בעיקר לאפשר לה לקטר ולשחרר, להקשיב ולתמוך. מאמינה שעם הזמן זה יעבור. הבית החדש מקסים, ואני בטוחה שהיא ומשפחתה ייהנו ממנו בסופו של דבר.
בערב הייתי בהתייעצות אצל מנתח פלסטי. רציתי לבדוק אפשרות של שאיבת שומנים מאזור הבטן והירכיים - משהו שבמקביל למאמצי הדיאטה והטיפול בפן הנפשי, יזרז תהליכים קצת וייתן לי מוטיבציה.
הפסלטיקאי הזה הוא חבר ילדות, היינו יחד ב"חבר'ה" בתיכון, הוא למד עם T במחזור בבית הספר. אני סומכת עליו, ולכן כל כך התאכזבתי כשהוא פסק חד משמעית שאין לו אפשרות לעזור לי עם זה.
השומן הבטני שלי, מתברר, לא יושב "על פני השטח", במקום בו ניתן לשאוב ומקסימום לעשות גם תיקוניים פלסטיים להידוק העור. הוא עמוק בתוך מרחבי הבטן, בין האיברים הפנימיים. ולנתח רק את הירכיים בלי הבטן אין לי טעם.
בקיצור, ירדה גם האופציה הזאת.
הוא דווקא המליץ לי על כיוונים כגון צומות מסוימים (כמו צום מיצים) במקביל לדיאטה, לעשות "ניקוי" למעיים כדי לעזור לתהליך. אני לא מכירה את הנושא הזה, אצטרך לחקור עליו קצת.
בכל מקרה ברור לי שהשלב הבא היא הטיפול בראש. בשריטה עצמה. וטרם התלבשתי על הכיוון הזה, לבחור מטפל / מאמן / שיטה.............
ליום הולדתו של T הכל מוכן, פחות או יותר. בני עזר לי להכין קולאז' יפה של תמונות של T לבד ועם כולנו בתקופות שונות, כולל תמונות מצעירותנו עם הילדים כשהיו קטנים. יצא מקסים.
הזמנתי הדפסה על קנבס, ואני מקווה שזה יהיה מוכן בזמן.
בעצם מה שנותר לי הוא אולי לקנות לעצמי בגד חדש לכבוד האירוע.
ממילא אני צריכה לקנות משהו ללבוש בחתונה של בת-בן-דוד מאנגליה בסוף החודש.
זו תהיה חתונה אנגלית אבל בארץ. זה אומר שהיא מתחילה בשש אחרי הצהריים, שזה יהיה מובנה עם מנחה שיאמר שעכשיו ברכות ועכשיו ריקודים ישראליים ועכשיו ריקודים כללים, ועכשיו שולחנות 1-5 מוזמנים למזנון ....ובסוף - האירוע הסתיים, לכו הביתה. זה אומר שצריך להתלבש יותר מגונדר מאשר בדרך כלל. הם אמנם לא חייבו טוקסידו לגברים, כמו בחתונות שלהם באנגליה, ושמלות ערב לנשים - אבל ביקשו להתלבש כמה שיותר קרוב לזה.
יהיה מעניין.
בגיזרת החתולה אין חדש. לא רציתי להוציא אותה בחום הכבד לוטרינר אז חלק הבדיקות יחכה. בינתיים היא מתנהגת בסדר גמור, לא היו תקריות.
ליתר ביטחון רכשתי מגיני מזרון איכותיים לכל המיטות בבית. כך גם אם תהיה שוב "תאונה", לפחות לא יהיה כאב הראש של ניקוי המזרון עצמו. מצעים אפשר לכבס, ושמיכות אפשר לנקות בניקוי יבש........
אז אלה העדכונים להפעם, המשך שבוע נעים וקריר 😜
וגם כאן
כינוי:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
