משום מקום באמצע הקיץ
פתאום מטפטף גשם מהשמים

ואת יושבת מהחלון מסתכלת
והדמאות שלך זולגות כמו מים.

לפעמים זה קשה להיות הבן אדם השמח שכולם רואים בך.
לפני כמה ימים מישהו אמר לי " הלוואי שהיתי כמוך ,מאושר מכל דבר קטן".
הוא רק לא יודע שבשביל לשמוח צריך להקריב דברים אחרים ,לדחות את מה שקשה ולהתעלם ממה שפוגע.
הוא לא יודע שכשאף אחד לא ואה את בוכה לעצך כי זה קשה .
אבל בסופו של דבר הכל מסתדר לו את מבינה שלהיות לפעמים עצוב זה בסדר , לא תמיד צריך לחפש את הדבר הטוב ולפעמים מותר לרגש לפרוץ החוצה ולהזכיר לך שגם הוא שם.
עכשיו כבר פחות עצוב לי.
עכשיו זה עובר.
אבל נחמד לדעת שיש עם מי לדבר.