יומנה של אומפה-לומפה.

אז יש לי איזה הרגל מגעיל, עכשיו אני ביום השני שאני כבר לא עושה אותו!

הבעיה היא שאם אני אגלה לכם מהו, אני אבריח את הקוראים הבודדים שיש לי בבלוג.

ההרגשה המגעילה הזאת חלפה קצת, התעודדתי מעט;>

אבל לצערי, ההרגשה הרעה הזאת התחלפה בהרגשה רעה אחרת. אני חולה עכשיו!!!!P;

אני מעוצבנת בטירוף על הנזיר!!!! אל תסגור ת'בלוג!!

וחפירה אחרונה...

יסססססססססססססססססססססססססססססס אני פאקינג התקבלתי לבייט!!! (בלוג הביקורות).

בייביי אנשייים:P

אומפווווש ^,^

לאלאלאא><

אני פשוט שונאת את עצמי! אני כלכך מאוכזבת מעצמי כרגע. >~<

קילפתי את הפצע שלא נגעתי בו יומיים! ונמאס לי. למה אני חייבת לעשות את זה? אני לא רוצה לעשות לעצמי את זה והיידיים כבר מכירות את התנוחה ומתמקמות אוטומטית לקילוף ונמאס לי שזה קורה לי... די! צריך שמשו נורא ייקרה כדי שאני ישכח ?!?!

אז אני מבטיחה לעצמי שאני לא ייגע בפצע לא משנה מה. וזהו. זה הכל עניין של רצון והתמדה, ועכשיו יש לי את שניהם.

אומפה.