יומנה של אומפה-לומפה.

שואלים  את עצמכם איך אני מעדכנת בשעה כזאת? תבינו לבד מהכותרת!

ס'ה כייפוש שהתקבלתי לבייט הבלוג ביקורות(:

אז רציתם (=רק צ'מבלולו רצתה) שאני אגלה מהו ההרגל הרע הזה שלי. אז גיליתי לכם שההרגל הרע בכללי הוא קילוף פצעים, אבל הפצעים הם לא ברגליים או בידיים, אלא במקומות הזויים לגמרי. אני לא יאמר לכם את המקומות, טוב נו אם אתם רוצים להיגעל אז תדברו איתי במייל.

וההרגל הזה נמצא איתי בערך 8 שנים ובמקום המסויים שאני מקלפת בו כרגע פצעים - מנסה להיגמל מזה, כבר שנתיים שלמות!! :OOOO

וזה קשה כי פעם הייתה לי עוד סיבה לעשות את זה (כעס, עצב, אכזבה, דיכאון...) ועכשיו הידיים שלי פשוט מכירות את התנוחה, והופס! אני מתחילה לקלף, לשרוט, לגרד וכל דבר אחר שהורס לי את הגוף.

אמא שלי תמיד משווה אותי לאחותי, אבל כשאני משווה כאן את קילוף הפצעים שלי לעומת הציפורניים האכולות שלה זה תמיד, "אבל הציפורניים תמיד גדלות ובלה בלה בלה .." ונמאס ליייי!!!! >~< אני כל כך מאוכזבת מעצמי .

פאאק, השארתי את קפטן אמריקה בבצפר לבדו, לא באתי והפרחה כן באה כנראה זה סוגשל פיפטי פיפטי, אני מקווה שדחו את טקס פתיחת השנה (הטמטום! אולי פתיחת אמצע השנה... *סטגדיש*) להיום וככה לקפטן לא ייצא לתקשר עם הפרחות.

אני מקווה שהוא לא  גיי/פרח/ערס/שיש לו חברה/שיש לו חבר *-*/שהוא לא מחפש חברה... כי אני ממש ממש מממממממש רוצה אותו...333>

חשבתי על משו, אולי לא נותנים לי ללכת לערים שלכם ולפגוש אתכם, אבל אולי תבואו ותפגשו אותי בבצפר שלי? מי שמעוניין שיישלח לי איזה משו למייל...

אני אפילו לא אדאג לתחפושת כי ממילא אני נראת כמו ילדה בכיתה ג'... רק לפרוטוקול, אני ב-ח'.

כואבת לי היד מהמקלדת העקומה והמעצבננת של האייפד, תתמודדו כמה זמן בלעדיי.

ביי  אנשנושים.