תובנות.
הן רבות מספור.
רבים מאיתנו מקבלים את אותן ההארות על החיים, ולאו דווקא הארות רוחניות - הארות ממשיות על התנהלות החיים, על סדרי עולם קיימים, על מצבים ששוררים. כמו כל אדם תועה בעולם, אני מסתכל על העולם מנקודת מבטי, מנסה למצוא את הרעיון החבוי, את האמת והשקר - את הנכון והשגוי. מין התחקור הבנתי שאין אמת מוחלטת ולא כל שגיאה היא קטלנית; אין אמת מושלמת והשקרים הם לעיתים למען תכלית אחרת ומוסרית בחלקה.
אחד מין הפוסטים עליהם דנתי בבלוג הזה הוא על שינויים. נתתי דעתי על השינויים ועל התנהלותינו כאינדיבידואלים בתוך תווך השינוי - על סוגיו השונים ואף נתתי דעתי על פעולות לקבלת השינוי - או כמו שאני רואה זאת, : ניסיון לשינוי תודעתי. לא הטפת מוסר. שינוי תודעתי.
הרי מה ההבדל? הטפת מוסר קוראת לפעולה והתאמה של רצונותיי לרצונות אחרים, העברת דעתי והנחלתה כאמת שיש להבין וליישם דברים בחיים שישרתו את האמת הזו; שינוי תודעתי זה שינוי תפיסה, של דרכי התנהלותינו בעולם, על דרכים חלופיות לנהל את החיים האלו בלי לאבד את השפיות, כמעין קודים פנימיים שמכתיבים את הגבולות הדקים, בין אם זה רעיון משנה תודעה או המלצות להתנהלות אחרת בעולמינו.
ההשראה שעל פיה כתבתי את הפוסט על שינויים נלקח בראש ובראשונה מחוויתי האישית.
לימודים.
המקום שבו השינויים מתרחשים באופן תמידי. אותה מסגרת שמלכתחילה משנה את שגרת יומינו - אותה מסגרת אשר מקנה מסגרת תוחמת, האלטר-אגו של השינוי. שימור מול תמורה.
תמיד נדמה לי שהחופש הגדול ושאר החופשים הם תהום עמוקה שאם אנחנו יכולים להיאחז על הדפנות של בור ללא תחתית זה - נוכל להיות בתווך שבין השגרה האלטרנטיבית לבין השגרה התוחמת. לעיתים אנו נופלים אל התהום, מאבדים אחיזה במעט - משתחררים. השיחרור הוא טוב, השחרור הוא נפלא. בתור אנשים אשר חיים בעולם שנמצא תמיד עם פניו מופנות אל הקידמה, אנחנו צריכים את אותו שחרור. אך אני מצאתי את עצמי מתמכר לשחרור הזה וכשהמסגרת קראה לי בחזרה - בקושי הצלחתי להיאחז בקירות התהום העמוקה. השינוי הזה שמתרחש בעקבות החופש ממערכת החינוך - היציאה מין המסגרת והיצמדות לדפנות הבור ההוא מעמידה את "האני ששואף לשימור המצב" לאבד את הצפון; ההתמכרות לחופש, שהוא הכרחי לניקוי ראשינו ומילוי מצבורים פנימיים של אנרגיה למען התחדשות וריענון הראש והגוף לקראת החזרה לשגרה הקדתחנית, יכול להיות ממכר מידי ולהביא לזניחת רעיון השינוי אשר עתיד לבוא בתום החופש.
מקום נוסף בו מתרחש שינוי הוא דווקא במסגרת הלימודים - שימור המצב - והוא הצלחה בלימודים. ואני לא מדבר על פרפקטציוניזם, אלא במימוש מלוא יכולותי למען שיקוף חוזק מחשבתי (אדון ביום אחר על משמעות המוטיבציה בעיניי). באתי מין החטיבה כתלמיד של מאה בהיסטוריה ובבת אחת - התערערו היסודות עליהן עמדתי ואיימו לשאוב אותי פנימה אל בטן האדמה; המבחנים והבחנים וכן שיטת הלימוד החדשה, הנושאים רחבי ההיקף - כל אלה לא הובנו אצלי כהלכה - לא הפנמתי את השינוי מין החטיבה לתיכון, מין הגשת ההצלחה על מגש של כסף לבין יציקת המגש ואריגת ההצלחה. ניסיתי לחיות עם המצב בלי לשנות את תודעתי - נתתי להיסטוריה לזרום במקביל אליי - אני לא פוגש אותה והיא לא פוגשת אותי. מדי פעם ירדתי אל ערוץ הידע הזה ושאבתי ממנו השכלה, אך מיד חזרתי לקו הישר-ישר שנמצא במקביל לאותו פלג הידע. לבסוף, הגעיה סוף שנת הלימודים בכיתה י' והגיע עת המתכונות. הבנתי שאם אני רוצה לנסות להשלים עם השינוי - זה הזמן. מסתבר שלא ניסיתי ללגום מין מימי ההיסטוריה המון זמן והמתכונת הראשונה לא צלחה. הבנתי שעליי לפעול חזק יותר למען קבלת השינוי. נלחמתי בשיניים על ציון המגן שלי. לבסוף, ניגשתי על מגן 88 והוצאתי 91 בבגרות. ראוי לציין שזהו הציון הכי גבוהה שלי בהיסטוריה במשך כל השנה ההיא שעברה עלי.
[קרדיט תמונה: מיכאל]
יש את סיפור חיי שהוביל לכתיבת הפוסט - אך יש גם את מקור ההשראה הבלתי-נדלה שממנו נשאבה ההשראה שלי והיא, כמובן, המשחקים והסדרות עליהם מחשבתי מושתת ברובה. בין אם זה אציו בזיכיון של "Assassin's Creed" ובין אם זה דקסטר בסדרת הטלוויזיה שנושאת את שמו. כל אחד בתורו נאלץ להכיר בשינוי ולפעול עימו בשיתוף פעולה מלא למען שימור קיומם ושימור שגרת חייהם, אשר הייתה מתפרקת לאלפי חתיכות ומתנפצת לאין-ספור רסיסים אילולא שינו תודעתם למען תכלית השינוי.
מקווה אני שעתה הפוסט שכתבתי, אשר דן על שינויים, מובן יותר - אחרי שהבנתם מהיכן הוא נבע.
קריאה מהנה 
חוו דעתכם על פוסט זה ואחרים ו...המשיכו לעקוב אחרי. מבטיח שלא תשתעממו 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אשף הסודות גמביט