'בוקר טוב.'
"בוקר טוב גם לך."
נימוסים. אותה יכולת להפגין כבוד לעצמך ולאחרים מתוך אותו קוד שהחברה הכתיבה לנו. החברה היא אותה מסגרת מלכדת אשר נותנת לנו את הכלים להיות בחברת אנשים מבלי שאלו יסלדו לנו. "הייה עצמך". זה לא סותר את זה. אם אנו מסוגלים להראות כי אנחנו מסוגלים לפעול לפי קודים שהם לא נגדנו, הרי שנוכל להיות אנשים שנעים להיות בחברתם ואלו בתורם יוכלו להינות מין "האני הפנימי" שנמצא בתוך כל אחד ואחד מאיתנו.
נימוסים. אם אנו רוצים כי אנשים לא יירתעו מאיתנו, בין אם זה רושם ראשוני או רושם מאוחר, עלינו להפנים שאין פסול בלהיות מנומסים. אך אני מרבה לומר "היו מנומסים", על אף שרובינו רואים עצמינו ככה. זוהי אינה קריאה להכרה במשהו שאיננו רוצים, אלא הבנה עמוקה שאם ביכולתינו להנעים את זמנם של אלו שסובבים אותנו מבלי שאלו יסלדו מאישיותנו ואולי בהמשך - שיכולו לקלף אט-אט את הקליפות של אותה נפש ולעמוד על כיברנו, הרי הבנו את משמעות החיים בתוך משהו מלכד, אשר מתחיל מאותו נימוס אלמנטרי.
נימוסים. אותה הפגנת כבוד יכולה להתבטא בהרבה צורות: ברכת בוקר טוב, כיבוד הורינו, ריסון דחף פנימי שאינו הולם את המקום בו אנו נמצאים ואפילו - פינוי מקום מושבינו באוטובוס עבור כאלה שמבוגרים מאיתנו. מין הנימוס האלמנטרי נובעים שלל היבטים בחברה שחכמים ומלומדים רבים בעבר ובהווה הצביעו עליהם: "כבד את אביך ואת אימך למען יאריכון ימיך..." ; "והדרת פני זקן". אם נמצא מקום בתוך נבכי נפשינו לאותה גישה ראויה לחיים בכלל ולחברה בפרט - הרי שהבנו את סוד ההצלחה בחיים שיתופיים עם אנשים אחרים.
נימוסים. לעיתים, אותו נימוס מצביע על משהו שמעבר להבנתנו כשם שאנו מכבדים את האדם שמולינו. אדם עיקש ופרנציפיסט אשר מסוגל למחול מכבודו ולהגיד בוקר טוב למורה אשר עימו התרעם על נקודות במבחן - הרי זה מעיד על טיב נפשו, אך אין זה אומר שאדם אשבר בחר לפעול אחרת הוא אינו אדם אינו טוב: אותו נימוס, או מחילת כבוד, מעיד בפני אותו אדם-מקבל-הנימוס כי הינך מכבד את נוכחותו.
נימוסים. ניתן לומר שזו כמעט גישה. ישנן הרבה גישות, אך הגישה הזו לא רק משנה את השפקתך על העולם ועל איך אתה מסתכל עליו או חי בו, אלא זו גישה אשר משפיעה על הסובבים אותך. אותו נימוס אלמנטרי, ברכת בוקר טוב, לדוגמה, יכולה להשפיע רבות על יומו של אדם. אדם אשר מאחל לך 'בוקר טוב' אינו רק משתמש במשפט בנאלי לחלוטין, אלא משתמש במילות הקסם להתנהלות תקינה של יום - וכן, כל זה רק בגלל שהוא אמר בוקר טוב. ההתייחסות הזו, הרצון לומר משהו לאותו אדם - כל דבר, קבלת נוכחותו ולבסוף - הרצון לאחל לו ברכת 'צפרא טבא' , מסוגלים לשנות בוקר שהתחיל ברגל שמאל לבוקר שהתחיל עתה עם קימה מחודשת על רגל ימין - וחיוך על הפנים.
נימוסים. מעבר לכך שהם מנעימים את השהות והנוכחות שלנו ושל אחרים לצד אחרים כמותינו, הם מעידים כי אכפת לך, ש'דרך ארץ' הינו יותר מהיגד - אלא הלכה למעשה. פינוי מקום באוטובוס עבור אדם מבוגר ממך רק מראה את הרצון שלך לעשות טוב וה'טוב' הזה יכול רק לשפר את ההרגשה עבורך ועבור אותו אדם-מקבל-הנימוס. גם ריסון יצרים בקרבת אנשים יכול להעיד כי על אף שטבענו רוצה לפרוץ החוצה, אנו מכבד את המקום, הזמן והסובבים אותנו ואנו שולטים בעצמינו למען אלו שמקיפים אותנו. אנשים יכולים גם לפרש זאת כ"נימוס מזוייף", אשר קיים, אגב, אך לעיתים זה לא רק עבור מקבלי-הנימוס, אלא זה עבורינו, כמעין הוכחה שאכפת לנו מאחרים ושאנחנו רוצים לשמור על הקרבה לאותם אנשים ואולי גם שמירה על קוד התנהגות מסויים ששומר אותנו במסלול ישר.
[קידה. הפגנת כבוד - למורה, ליריב. מתוך "אווטאר: נווד האוויר האחרון" ]
איני אומר לזייף את אישיותנו או את הלך רוחינו כי זו עבודה בעיניים אך לעיתים, אם נפקח את עיניינו ונתבונן סביב, נוכל להבין שאסופת מילים וקודי התנהגות בסיסיים יכולים רק להטיב עימנו ועם הסובבים אותנו. אין זה אומר שאנחנו צריכים להיות בסדר כשהכל לא בסדר, אך שמירה על אותה היכולת לנהוג בכבוד עם עצמינו ועם אלה שעוטפים אותנו יום-יום, מעידה רבות על חוזק נפשינו ועל הרצון שלנו להיות בחברת אנשים - בונוס עבורינו במשחק ששמו "החברה, החיים וכל השאר".
שבוע נעים לכולם! ו...לילה טוב =)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אשף הסודות גמביט