מקום: סלון ממוצע בעיר שבקצה הסרגל, המעצמה הגרעינית.
זמן: שלהי הסמסטר.
משתתפים: סוף-השבוע, דף ריק מתוכן, מעיל עב-כרס, שמש מזוייפת.
תיאור המקרה:
בחלוף המערכת החורפית המאוד-מאוד-מאוד מבורכת, מרתון-ללא-סוף אחרי המספרים עוד מתרחש. זהו סוף הסמסטר ובמונחים של בי"ס - תעודות.
פעם, ליום חלוקת התעודות הייתה חשיבות. עד לפני כמה שנים זה היה השיא של המחצית: תעודות צחורות; משווים ציונים, רואים מי קיבל ציונים גבוהים.
היום? דף ריק מתוכן. ציונים ללא משמעות. מספר שבמקום לתת לנו מושג על עצמינו, הוא תוחם אותנו במעין גדר חיה של צמן-גפן מוריד-מטר.
חורף. תחושה של אפלוליות זהירה - השמיים אכן בהירים, אך תחושת הכובד של החורף אופפת את ההולכים והשבים. קיבלנו חורף-דמה נוסח אירופה. לא חורף אמיתי, רק כזה שגורם לכדים כבדים להתעופף ולהישבר. אנחנו כ"כ רוצים להידמות למדינות שחיות להם בשלווה עם המשאבים הטבעיים שלהם, מנסים "להיראות כמו" לפי הנוסח הישראלי: השכל. אנחנו רוצים ליצור הזדמנויות, להיות בחזית ההצלחה, לזקוף לזכותינו את מלוא הקרדיט. אנחנו מנסים להיות הטובים ביותר בציונינו כמו הפינים שחיים בצפון הקר.
השמש המזוייפת מגיחה מבעד לעננים, כמעין בשורה על יום מיוחד. קהלת אמר שאין חדש תחת השמש, אבל... האמת? יש המון חדש תחת השמש. והשמש הזו קרירה ומזויפת, מטביעה כל ברנש עם תבונה בקודקוד בצינה עדינה שמכופפת את כל השקרים.
האמת יוצאת לאור באמצעות אורה של השמש האימתנית, הלא אמיתית, הממיתה. השמש, שבמקום להעניק הנחת יסוד, אקסיומה אם תרצו, שאליו ניתן לחזור ברגעי פחד וחוסר אונים, מעניקה לנו את הסם הממריץ שתכליתו היא התנערות מהנאיביות - הזיוף שלה. אומרים שאופטימים נשארים צמאים והפסימים נדרסים בכביש חד סיטרי. וכזו השמש - מייבשת את המאמינים ומסנוורת את המיואשים.
כשאני עומד תחת שמש כזו, עם מעיל עב-כרס - אני יודע שסדרי העולם השתנו. אני יודע שהשמש מצליחה לזייף פעמיים בשנה את האקלים הארצי והיום... היום היא ניקבה את הפעם השלישית בכרטיס. אני יודע שהאקסיומה שכולה גז לוהט ומותך - מצליחה להעיר את האופטימי שבאנשים, את הנאיבי שבטיפשים, את הישר מבין העקומים.
חיים שכאלה. סוף שבוע שכזה. העולם ממשיך לכרסם את עצמו, העם היושב בציון מנסה להתבלט ולהיבדל ובמקום לקבל את התוצאה הרצוייה - הוא מתלבט ומתבולל. אסופת השקרים מרעידה עולמות שמכוח הנפילה, השקרנים מתנערים מעל לכנפי תבל.
יש חדש תחת השמש. והחדש אינו מתקבל בסבר פנים יפות. כמו לשדרג לiPhone 5 אחרי שהיה לך iPhone 4S.
תובנות?
אולי עדיף להישאר טיפש ולראות את העולם דרך עיניים ורודות ולהאמין באושר שלם ואמיתי מאשר לדעת את כל האמיתות ובכך למצוא את הצער שבדבר, את העצב שבחיים, את הכעס שבלהתבונן. מרבה ידע מרבה מכאוב? את זה אתן לזמן ולניסיון להחליט.
קבור תחת ערמת ג'קטים עם בטנה כפולה, שמח יחסית מציון נהדר במתמ' וטוחן בגט טרי בדירה בבירת העמק AKA מעצמת הגרעינים,
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אשף הסודות גמביט