...And here, at last, I discover a strange truth

שעות יכולתי להסתכל על המדף

לחפש מקום להיבלע.

וברוח - הייתי כמו עלה נידף

שאלתי במחזוריות את אותה השאלה.

הפחד העמוק, חתך עד העצמות

הרעיד כל נים, כל שריר, כל תא.

והותיר אותי כאוב, שרוע במחשבות

על כל מה שקרה לי עד עתה.

עלילות משונות ועולמות רחוקים

לא יכלו לשחרר אותי מכבלי המציאות.

והלבטים אותי היו שוחקים

כמו מים על אבן, הטביעו אותי לבסוף בלֵאוּת.

הראש היה עמוס לעייפה בזכרונות ובתקוות

ואני חיפשתי את התשובה בין נרות.

אחורי גולגלתי נדחסו במחשבות

כמו שמש בצהרי היום, שמה היו הן דרות.

תקווה.

הפחד כבר ברח, הקהה את חושי כך

הייתי שרוי בו כבר זמן רב.

את רצונותי, חלומותי, אהבותי כלל אינו לקח

ואני ממשיך הלאה, אל תקופה חדשה שמתחילה עכשיו.

עכשיו.