...And here, at last, I discover a strange truth

חלומות לחוד ומציאות לחוד.

לתמונות יש נטייה לשאוב את הצופה לתוכן, לזרוק אותו לעולמות מרוחקים ולהותיר אותו רק בגדר נפעם מהן.

הוא יכול להתבונן שעות, לנבור בכל כתם, זרד ושערה שלא במקום, קרן אור מבצבצת או לתהות רבות על זווית הצילום.

התמונה להמחשה בלבד.

כל מה שמוצג בתמונה, בין אם היא מתקיימת כלפי חוץ או מסותת במחשבות, הוא בסה"כ חלום נושן. התפעמות ותו-לא. 

היופי יכול להיות מועבר בצורה מופתית ויכול הוא גם להשאירנו עומדים בעולם שמוגדר בתוך מסגרת התמונה.

הייתי רוצה לרקום את חלומותי על גבי מסך ירוק. לתת לאפקטים המיוחדים לעצב את אותם זיקי רעיונות, את אותם שבבי זכרונות, את אותם רבדי מציאות על גבי מסך מיוחד שיהיה תלוי בחוצות העיר ויקרין את המתרחש בתוך ראשי.

זיק רעיון הוא כוח מניע שיכול או להטריף אדם או להובילו לגדולות.

אם אותו זיק לא ינטש או ידעך או ירד למצולות "סדר העדיפויות", הרי שיוכל לשנות עולמות.

חבל שלא הכל הלכה למעשה. חבל שאי אפשר בהינד עפעף, בהינף מכחול או במחי יד להקים לתחייה את האהובים והנזכרים.

אומרים הכל מתחיל ונגמר בראש. אומרים גם שיש דברים שנתקלים במכשולי המציאות ולכן יתקשו או לא יוכלו לעולם להפוך לפרח היפייפה ביותר בגינה.

הייתי רוצה ליטול המברשת ולהתחיל לצייר את תשוקותיי במחשבותיי ולהקימם לתחייה באמצעות קצת צבע ורצון.

הבלתי אפשרי חדל להיות כזה ברגע שהצלחתי לדמיין את הרגע. 

כי ההבנה הגיעה סופסוף לשורת המחץ:

התמונה? לא להמחשה בלבד.