מקום: ונציה
זמן: עת קרנבל המסכות המפורסם.
משתתפים: מסכת הזהב של אציו, כור היתוך.
תיאור המקרה:
זוהי אנקדוטה על מכרה הצרות.
זהו קוריוז על מרבצי השמש הנוצצים.
זהו סיפור קט על בוהק וערך-מה.
הלצה קלילה על החיים תחת שקר לבן.
ניתן לומר הרבה דברים על זהב:
הוא נוצץ, הוא בוהק. מבריק למשעי וקורץ לכל כיס.
הוא צהבהב. הוא...יפה.
בצורת מטיל, כמו במערבוני הספגטי; בצורת טבעת, בקומדיות רומנטיות;
בצורת מטבע, בכיכובו של ג'ק ספארו האגדי; בצורת דפים, בתוכנית קולינרית קולנית.
לזהב יש אופי. לזהב יש גוון אופייני.
מגעו מוכר. ריחו ניכר.
שם נרדף לעושר. מסב לעיתים גם אושר.
אך מה יסופר על הזהב הלבן?
סגסוגת הזהב והפלטינה, מסג הפז והכסף הקטן.
מאחד נגנב הצבע, מהשני נגנב השם.
זהב במסווה של פלטינה ופלטינה במסווה זול של זהב.
~~~
הלצה קלילה על הבדיה הגמורה.
סיפור קט על זוהר מסנוור ומתכת חסרת אמת מידה.
קוריוז על הכיכר בעיירה לעת צהרי היום.
אנקדוטה על מערת השטויות.
זהב לבן, הו - זהב לבן.
במושגים של שווי אמיתי, הרי שאתה נעלה מן הזהב היצוק, אך ערכך פחות מהשליט האמיתי של השוק.
מה מוערך יותר?
שאיפתך להיות יישות אחרת או הניסיון העצוב להתרחק ממי שאתה?
שאלה רטורית, כשמציגים אותה ככה, אבל...
לשבת על הגדר ולנסות להיות חלק מכל חצר;
להנות מבופה עשיר בשני אירועים נפרדים -
האם זה אפשרי? האם זה אמיתי?
האם באמת אפשר לחיות תחת אותו השם בתוספת אדרת, שמכסה בטשטוש עדין את האמת הגסה?
האם באמת אפשר להכיל רכיבים שאינם תואמים את ההוויה, בכדי ליצור חוויה זולה של המקור?
הזהב והפלטינה יודעים שהם זהב ופלטינה, אבל השאלה האמיתית באמת היא:
האם הזהב הלבן יודע מי הוא?
משבר זהות או משבר חזות?
כשל מערכתי או סתם כשל עם ערכים?
שקר לבן או זהב לבן?
שימרו נפשכם מייפי הנפש.
