לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

...And here, at last, I discover a strange truth


"בדיוק כך! לא הבחנת, אף על פי שעיניך ראו הכל. וזו בדיוק הטענה שלי. אני, למשל, יודע שישנן שבע-עשרה מדרגות, כיוון שגם ראיתי אותן וגם הבחנתי בהן." -שרלוק הולמס; שערורייה בבוהמיה


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2013    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
1/2013

ללא כותרת סבירה


אני רוצה לצעוק.

אני רוצה לפרוק כל כעס שבגופי, כל עצב ששוכן בקרבי, שכל עצב ישחרר מתוכו את הלחץ הדחוס.


התסכול או הכעס, מי קדם למי?

האם הכעס השתרש אחרי התסכול הגדול,

או שהתסכול התרומם מן הכעס המר?


אנשים שלא היו אמורים להיפגע נפגעו ואלה שדווקא רציתי - לאו דווקא שיפגעו - אלא שידעו שהם לוקחים חלק ארי במצב שלי.

האנשים הכי חשובים לי והקרובים אלי מוצאים אותי בנקודת השפל של המצברוח. 

הם פוגשים במישהו שכועס. במישהו שמעניש את עצמו בלי סיבה ברורה לעין על טיפשותם של אחרים.

ואכן...


אכן למדתי היום על בשרי שכעס הוא יצר רע. הוא התגלמות העצב הקיצוני, שם נורא לכל רגש בעל כותרת.

אבל הייתי עצוב. ומתוסכל. ומוצברח.

הכעס הוא תוצר לוואי ולא מה שהוביל אותי למצב הזה מלכתחילה.


אם כן, האם בכלל יש אשמים בסיפור?

האם האנשים שבאמת אחראים יודעים שהם חלק מן העלילה הזו?


התשובה לא חשובה. גם השאלה לא חיונית. 

אלו משפטים אקראיים עם תהייה תהומית בסופן - אין הם צריכים מענה, כשם שאני איני מחפש נחמה בשאליתן.


יום עסל יום בסל.

אני לא מאמין בעשיית רע או בהסבת רע - לעולם לא.

לא ארצה שלמישהו יהיה רע.

למעשים יש השלכות - אבל בבסיסן (לפחות אצלי) הן לעולם ללא כוונת תחילה, אם חלילה פגעו באחריתן.

למעשים יש השלכות - אבל אני איני התליין. 


"מלאכתם של צדיקים נעשית בידי אחרים" (AKA קארמה *-*) - המעשים של אנשים יחזרו אליהם כמו בומרנג, כמו דרכו של היקום להפגין נוכחות ולהראות יוזמה מבורכת. 


ומשפט אחרון שיחתום את פוסט הפריקה הנהדר הזה - 

אני לא התשובה ובטח לא הפתרון לתסבוכים של אנשים בעולם הזה ועל כן אני מאמין בלב שלם שמה שצריך לקרות ייקרה ומי שמחפש אותי בסיבוב, שלא יתפלא לגלות שאני יושב על הכורסה בבית, מתרווח אחרונית וצופה בסרט שבו הם חיים כי לבסוף - היקום ייסטור להם (או שפשוט שמישהו עם פיוז קצר יותר משלי יוריד להם כאפה מצלצלת ואיכותית).


נכתב על ידי אשף הסודות גמביט , 29/1/2013 15:30   בקטגוריות החיים, שגרה  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אשף הסודות גמביט ב-5/2/2013 19:00
 



משבצת מציאות | זהב לבן


מקום: ונציה

זמן: עת קרנבל המסכות המפורסם.

משתתפים: מסכת הזהב של אציו, כור היתוך.


תיאור המקרה:

זוהי אנקדוטה על מכרה הצרות.

זהו קוריוז על מרבצי השמש הנוצצים.

זהו סיפור קט על בוהק וערך-מה.

הלצה קלילה על החיים תחת שקר לבן.


ניתן לומר הרבה דברים על זהב:

הוא נוצץ, הוא בוהק. מבריק למשעי וקורץ לכל כיס.

הוא צהבהב. הוא...יפה.

בצורת מטיל, כמו במערבוני הספגטי; בצורת טבעת, בקומדיות רומנטיות;

בצורת מטבע, בכיכובו של ג'ק ספארו האגדי; בצורת דפים, בתוכנית קולינרית קולנית.


לזהב יש אופי. לזהב יש גוון אופייני.

מגעו מוכר. ריחו ניכר.

שם נרדף לעושר. מסב לעיתים גם אושר.


אך מה יסופר על הזהב הלבן?

סגסוגת הזהב והפלטינה, מסג הפז והכסף הקטן.


מאחד נגנב הצבע, מהשני נגנב השם.

זהב במסווה של פלטינה ופלטינה במסווה זול של זהב.

 

~~~


הלצה קלילה על הבדיה הגמורה.

סיפור קט על זוהר מסנוור ומתכת חסרת אמת מידה.

קוריוז על הכיכר בעיירה לעת צהרי היום.

אנקדוטה על מערת השטויות.


זהב לבן, הו - זהב לבן.

במושגים של שווי אמיתי, הרי שאתה נעלה מן הזהב היצוק, אך ערכך פחות מהשליט האמיתי של השוק.


מה מוערך יותר?

שאיפתך להיות יישות אחרת או הניסיון העצוב להתרחק ממי שאתה?

שאלה רטורית, כשמציגים אותה ככה, אבל...


לשבת על הגדר ולנסות להיות חלק מכל חצר;

להנות מבופה עשיר בשני אירועים נפרדים - 

האם זה אפשרי? האם זה אמיתי?


האם באמת אפשר לחיות תחת אותו השם בתוספת אדרת, שמכסה בטשטוש עדין את האמת הגסה?

האם באמת אפשר להכיל רכיבים שאינם תואמים את ההוויה, בכדי ליצור חוויה זולה של המקור?


הזהב והפלטינה יודעים שהם זהב ופלטינה, אבל השאלה האמיתית באמת היא:

האם הזהב הלבן יודע מי הוא?

 

משבר זהות או משבר חזות?

כשל מערכתי או סתם כשל עם ערכים?

שקר לבן או זהב לבן?

 

שימרו נפשכם מייפי הנפש.


נכתב על ידי אשף הסודות גמביט , 28/1/2013 16:51   בקטגוריות משבצת מציאות  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



החיים כסימן שאלה


אני הרבה פעמים מוצא את עצמי יושב מהוהר, שוקע במחשבות.

אני מוצא את עצמי מעקם את החיוך מול המראה, מנסה לראות מה אני יכול לספר על עצמי מהשתקפותי שלי.

המחשבות שעולות, ההרהורים שעולים. רבות השעות שעיניי מטיילות באגפים שונים במוחי, מתבוננות על העוברים והשבים בחלומותי, על המצחקקים והבכיינים ברבות ממחשבותי. 

קשה להתעלם מהשאלה הקבועה שעולה - "מה שווה כל זה?"


סימן שאלה.

סימן שאלה שמשתלשל מהגבוהות שבתקרות אל תהומות השכחה הגדולים, ששרועים בדממת אלחוט תחת השכל הגואה ממחשבות. 

הדברים שבאים והולכים. הנשכחות שעולות מהמעמקים של אותם רגעים - ספק יפים ספק נוסטלגיים - והרגעים החשובים שנופלים כמו זלזל כקורבן לזכרון.

אני מנסה להבין מה הולך, מי נגד מי ולמה, איך הדברים מתנהלים.

אני מוצא את עצמי מדבר בקול שתוק, כשהנמען הוא...הריק שאופף את חלל הימצאותי.


אני תוהה.

תוהה לגבי עצמי.

תוהה לגבי הסובבים אותי.

אני יושב וחושב באיזו דרך יהיה אפשרי לפרוק את עול המחשבה מעלי. המחשבה לכשעצמה אינה רעה חלילה, אבל לעיתים - על הדבש ועל העוקץ - אני נסוג בי על עצם העלאת זיק הרגש מחלקו האחורי ומעלה האבק של ראשי, כי ישנם דברים - ואנשים - שלא שווה להקדיש להם משבצת מציאות בערוץ המסחרי של ראשי.


החיים כסימן שאלה. קשים הם הרגעים שהאדם עומד על אבן בודדה כשמסביבו - העולם כמלקחה.

החיים בהחלט הם סימן שאלה! סימן שאלה! סימן שאלה! סימן שאלה!

אולי העולם קר ומנוכר, אך האבן שעליה נשענים עקבי רגלי הם האור שבקצה המנהרה. האור שמפיג כל חשש מהעתיד הקרב ומהעבר הבועט. האור, שמקרב לבבות ומחדד רגשות. האור שמצליח - לאו דווקא לגרש את החושך - אלא לשלבו בתוכו כי אור וחושך נפגשים באמצע תווך הצבעים; ימין ושמאל נפגשים במרכז הגוף; סוף והתחלה נפגשים בערב השנה החדשה.

והשאלה שמתבקשת כעת, אחרי חשבון הנפגש כפי שהוא כתוב לעיל היא:

החיים - כסימן קריאה?


נכתב על ידי אשף הסודות גמביט , 21/1/2013 12:09   בקטגוריות ספרותי, פרספקטיבה אחרת, השקפות  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אשף הסודות גמביט ב-27/1/2013 22:23
 



משבצת מציאות | יש חדש תחת השמש


מקום: סלון ממוצע בעיר שבקצה הסרגל, המעצמה הגרעינית. 

זמן: שלהי הסמסטר.

משתתפים: סוף-השבוע, דף ריק מתוכן, מעיל עב-כרס, שמש מזוייפת.


תיאור המקרה:

בחלוף המערכת החורפית המאוד-מאוד-מאוד מבורכת, מרתון-ללא-סוף אחרי המספרים עוד מתרחש. זהו סוף הסמסטר ובמונחים של בי"ס - תעודות. 

פעם, ליום חלוקת התעודות הייתה חשיבות. עד לפני כמה שנים זה היה השיא של המחצית: תעודות צחורות; משווים ציונים, רואים מי קיבל ציונים גבוהים. 

היום? דף ריק מתוכן. ציונים ללא משמעות. מספר שבמקום לתת לנו מושג על עצמינו, הוא תוחם אותנו במעין גדר חיה של צמן-גפן מוריד-מטר. 

חורף. תחושה של אפלוליות זהירה - השמיים אכן בהירים, אך תחושת הכובד של החורף אופפת את ההולכים והשבים. קיבלנו חורף-דמה נוסח אירופה. לא חורף אמיתי, רק כזה שגורם לכדים כבדים להתעופף ולהישבר. אנחנו כ"כ רוצים להידמות למדינות שחיות להם בשלווה עם המשאבים הטבעיים שלהם, מנסים "להיראות כמו" לפי הנוסח הישראלי: השכל. אנחנו רוצים ליצור הזדמנויות, להיות בחזית ההצלחה, לזקוף לזכותינו את מלוא הקרדיט. אנחנו מנסים להיות הטובים ביותר בציונינו כמו הפינים שחיים בצפון הקר. 

השמש המזוייפת מגיחה מבעד לעננים, כמעין בשורה על יום מיוחד. קהלת אמר שאין חדש תחת השמש, אבל... האמת? יש המון חדש תחת השמש. והשמש הזו קרירה ומזויפת, מטביעה כל ברנש עם תבונה בקודקוד בצינה עדינה שמכופפת את כל השקרים. 

האמת יוצאת לאור באמצעות אורה של השמש האימתנית, הלא אמיתית, הממיתה. השמש, שבמקום להעניק הנחת יסוד, אקסיומה אם תרצו, שאליו ניתן לחזור ברגעי פחד וחוסר אונים, מעניקה לנו את הסם הממריץ שתכליתו היא התנערות מהנאיביות - הזיוף שלה. אומרים שאופטימים נשארים צמאים והפסימים נדרסים בכביש חד סיטרי. וכזו השמש - מייבשת את המאמינים ומסנוורת את המיואשים.

כשאני עומד תחת שמש כזו, עם מעיל עב-כרס - אני יודע שסדרי העולם השתנו. אני יודע שהשמש מצליחה לזייף פעמיים בשנה את האקלים הארצי והיום... היום היא ניקבה את הפעם השלישית בכרטיס. אני יודע שהאקסיומה שכולה גז לוהט ומותך - מצליחה להעיר את האופטימי שבאנשים, את הנאיבי שבטיפשים, את הישר מבין העקומים. 

חיים שכאלה. סוף שבוע שכזה. העולם ממשיך לכרסם את עצמו, העם היושב בציון מנסה להתבלט ולהיבדל ובמקום לקבל את התוצאה הרצוייה - הוא מתלבט ומתבולל. אסופת השקרים מרעידה עולמות שמכוח הנפילה, השקרנים מתנערים מעל לכנפי תבל. 

יש חדש תחת השמש. והחדש אינו מתקבל בסבר פנים יפות. כמו לשדרג לiPhone 5 אחרי שהיה לך iPhone 4S. 

 

תובנות? 

אולי עדיף להישאר טיפש ולראות את העולם דרך עיניים ורודות ולהאמין באושר שלם ואמיתי מאשר לדעת את כל האמיתות ובכך למצוא את הצער שבדבר, את העצב שבחיים, את הכעס שבלהתבונן. מרבה ידע מרבה מכאוב? את זה אתן לזמן ולניסיון להחליט. 

 

קבור תחת ערמת ג'קטים עם בטנה כפולה, שמח יחסית מציון נהדר במתמ' וטוחן בגט טרי בדירה בבירת העמק AKA מעצמת הגרעינים,


נכתב על ידי אשף הסודות גמביט , 18/1/2013 15:48   בקטגוריות משבצת מציאות  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

Avatarכינוי:  אשף הסודות גמביט

בן: 29

Skype:  תבקשו, תקבלו :) 

תמונה




הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , פילוסופיית חיים , שירה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאשף הסודות גמביט אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אשף הסודות גמביט ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)