מקום: דיונות לבנות.
זמן: שנה לפני הסוף והרבה אחרי ההתחלה.
משתתפים: אנוכי, זיכרונות ישנים (שלא יודעים את מקומם), מכשיר שלא ניתן להשמדה (נוקיה, מישהו?)
תיאור המקרה:
בזמן שהתמימות כבר עברה את שלב ההחמצה בצנצנת החמוצים, אכלתי ממנה טיפה ואחרי זה - זה נהדף למקום הקר והאפל בעולם - מקרר כשהוא סגור.
בין קריאת יאוש אחת לאחרת, התמימות ביקשה לשוב לפריים-טיים של חיי, אך כאשר המודעות עולה - החשק יורד.
על כל פנים, ניסיון להעלות בטקסי אוב משונים את הזמנים הנשכחים לא הצליח, אך שדים זדוניים טיפסו מעומקי התהום (שישרפו!).
זמנים טובים יותר תמיד יהיו. אמרו לקחת בפרופורציות. אמרו גם שהכל יחסי.
אז אמרו.
הזמנים האלה היו כושלים בתחילה, שקעו בתהום ולאחר העלתם בחזרה אל נבכי ראשי - הם היו מראה לעבר.
חוכמה בדיעבד.
זמנים טובים יותר תמיד יהיו. פרופורציות. יחסי.
פתחתי את המקרר, הוצאתי את הצנצנת ודחסתי לתוכה את הזמנים הטובים בדיעבד והרעים במכוון.
אני אדון המחשבות. אני יוצר מציאות. אני משכתב את העתיד וכותב את העבר.
וההווה?
ההווה צריך לעמוד בקצב כי נמאס לי לצעוד במקום.
בתקווה שמנהרת הזמן תוביל אותי רק לרגעים טהורים של שמחה ואהבה, אני אצא למסע רגלי בחולות הזמן, אפסע קדימה עם חיוך. הרבה חיוך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אשף הסודות גמביט