אנשים רבים תהו על אשר הולך עם חייהם. להם ולכל שאר התושבים בארץ ששמה נשכח היה כל מה שרצו: ממון, הצלחה, בתים מפוארים, תענוגות גשמיים, אושר עילאי.
היה להם הכל וכלום בו זמנית.
אנשים נהגו במכוניות מפוארות, השתכנו בבתים שנמתחו עד האופק עם משרתים ורבי משרתים ורב רבי משרתים, השתכשכו בכסף מבוקר עד ליל, חלקו את הבקרים והערבים יחד עם מושאי לבבם, לא רדפו אחרי האושר כי הוא נח בכף ידם
אבל
כל זה היה צפוי.
כל זה היה "רגיל" בעבורם.
כל היופי עמד בפתח דלתם, כל האושר התגורר בקרבם, כל אשר חשבו - מציאות הפך.
הם שגו בארץ החלומות.
לא היה אתגר.
לא היה ניסיון.
לא הייתה הערכה.
פשוט - לא היה.
אנשים אכלו ונשארו רזים; אנשים בזבזו ונשארו עשירים; אנשים פגעו ונשארו לא חייבים.
לילותיהם היו נטולי חלומות כי כל מה שרצו היה מונח מלפניהם; אנשים שכחו שמיים מהם כי לא שאפו לגעת בעננים; אנשים נטשו את דרכי בני האדם כי חדל מלהתקיים הצורך בלהיות אחראים וקשובים לצורכי האחר.
אנשים השתעשעו במחשבות מרובות רבדים בעולם חד מימדי.
לא האופי שלהם היה רדוד כי הצליחו להגשים הכל; רדידות היה שם נרדף למאוויהם, כינוי גנאי למוחם הריק מתוכן, תיאור מדויק להפליא לתכליתם בעולם.
בבוקר קם אדם שחפץ באנשים.
קם אדם עם חלום. עם חזון. עם מעוף.
קם אותו אדם וחיפש אחר הדבר המושלם בעבורו ככלות כל האנשים האחרים.
האדם הסתכל על משפחתו. הסתכל על העולם. הסתכל לתוך עצמו.
חלומו שעימו קם חקוק בזכרונו היה חלום על עולם שלא ממשיך כמנהגו ובעקבות כך יורד מהשוליים, עולם שקשה לתפוס בו את המציאות והחלומות הם התכלית הקטנה שעימה קם איש חזון בבוקר ושוקע למחשבות עליהם בערוב ימיו.
האדם הסתכל על משפחתו. הסתכל על העולם. הסתכל לתוך עצמו.
גילה האיש התמים כי כל מבוקשו הוא לחיות את חייו בצורה אקראית. לחיות את חייו בצורה שיתופית והדדית.
לחיות.
לחיות.
פשוט - לחיות.
האנשים האחרים הסתכלו על מחלציהם, התבוננו אל הנופים והחלו ללכת יחפים על כבישי האספלט החמימים.
הם הלכו אל הלא נודע. הם הלכו בעקבות האופק.
הם החליטו ללכת בשבילי העולם, לבשו מעליהם רק את תשוקותיהם והקשיבו לרוח הנושבת בכיוון מערב.
הקשיבו הם לאותו אדם עם רעיונות מהפכניים, עם רעיונות מרקיעי שחקים, עם חלומות ממשיים!
קיבלו הם מעליהם את קשיי העולם, הבינו שסיפוק גָדֵל עם טיבם של החלומות.
החלו האנשים לחלום בקטן ולפעול בגדול.
התבוננו סַביב וראו שהנוף מורכב מאנשים ממוצעים כמוהם שעושים את הבלתי יאמן ומצליחים להגשים את מאוויהם ובכך הפכו לגדולים מהחיים.
......................
היום, האנשים מחפשים את הפשט. אנשים כופים את החלום על המציאות. אנשים מתדרדרים ברוחם ושוכחים נפשם בחיפושיהם אחרי האושר המיידי, במסעותיהם הלא הגיוניים בכיוון מזרח ובשכחה תהומית מן נפלאות העולם.
השמיים עמדו יתומים מעל ימים סוערים. החלומות נדחקו לאחורי הראשים המנוונים ששכחו טעם מחשבות הליל.
אנשים שכחו הכיצד לחיות, שכחו איך לטוות את החלומות בתשוקה.
האנשים מחפשים את דרכם בחזרה אל מעבר לאופק, לחצות בשנית את קו הרקיע אל הארצות החשוכות, נטולות החלום.
מבקשים הם להרוג את משגה המחשבה של עצמם ושל אחרים.
כבר עכשיו ניתן לראות אנשים ששכחו איך לחלום, אנשים ששכחו דרך ארץ מהי, ששכחו מראה שמיים בהירים.
קוטלים בכוח רב את את חלומותיהם של אחרים, שוברים לשבעים ושניים חלקים שונים את התשוקות, מנסים להגשים "חלומות" כשהכוח המניע אותם אליהם הם רסיסי המאווים הגדולים של החולמים האמיתיים.
ואני שואל
מהי דרך בלי קצת קשיים?!
מהו חלום בלי אבנים שמסותתות אחת-אחת לדרך אליה?!
מה שווה תשוקה, אהבה ורצון עז ללא מושא חלום נושן?!
אושר הוא אמנם הדרך ולא המטרה, אבל הדרך הזו נשכחה ברבות השנים, הוסתרה תחת שכבות של מרמור על החיים ו...מה לא בעצם!
ארץ החלומות מתגשמת לתוך החיים הפרטיים והקולקטיביים שלנו מיליוני פעמים ביום. אל לנו לשגות בחיים בארץ החלומות כי...החיים לא מתגשמים לתוכם.
חלומות הוא מעוזם של האנשים. אל לנו לשכוח לחלום ולפעול להגשמת השמחות הקטנות אל החיים שלנו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אשף הסודות גמביט