no one can hear you scream in space

שיערות זהובות מראשה נושרות 

צל ידו של קוצר שם עוגנת.

ידיה קשורות הלא היא גבעול

וקוצר רק רעב הוא ללחם טהור.

סופרת היא את דקות חייה

אם כי מהן לא נשארו עוד הרבה

החקלאי אותה גידל בחופש

אך בצביעות הוא גידל, לעצמו. 

זרעיה טבועים באדמה

והיא יודעת כי להם אין מנוס

יצמחו הם בשפע, עד לגדולות 

אך זו אינה מלבד תרמית החקלאי

שיקצורם בבוא העת, לעצמו. 

היא מזמן עודה איננה

רק זכרון רך צחור

וכך גורלם של זרעיה

והקוצר, 

רק רעב הוא ללחם טהור.