תאהבו.

היום במחויבות האישית שלי היו לנו דיון על הערות "מחמיאות" לנשים ברחוב,עד כמה זה משפיע?

ומה שהלך בחדר הדיונים היה גועל נפש.

אתן לכם כמה דוגמאות של המשפטים שהבנים אמרו:

"אני לא מקלל אותה,אני מחמיא לה היא צריכה להיות שמחה"

"אם היא הולכת חשוף אשמתה שהיא נאנסה"

שאלו אותם "ומה אם אישה הייתה מטרידה אותכם ככה?"

כמו בתולים עצובים הם אמרו "נו,בכיף".

אז הגיעה הדוגמא "ומה אם גבר היה עובר לידך נוגע לך בתחת ואומר לך 'איזה תחת' " ?

הם התחילו לבכות שזה בכלל לא אותו דבר.

ופה כבר התחלתי להתפוצץ וצרחתי עליהם"זה בדיוק אותו דבר,כמו שאתה לא נמשך לגבר גם אני לא נמשכת לבהמות שמטרידות אותי ברחוב,אתה חושב כי אתה גבר אז אני לא יכולה להתנגד אליך? שאתה כ'כ מושך?"

הדיון היה כמו לדבר לקיר,הם היו כ'כ טיפשים,עשו מזה צחוק ולא הקשיבו למילה של הבנות.

אפילו המדריכה שלנו עוד שנייה התפוצצה מעצבים וזה לא קורה אפעם.

אני התעצבנתי בחדר ברמה מטורפת וזה נדיר,כי אני בתקופה של "אני יותר מידי בדיכאון כדי שזה יזיז לי".

עצוב לי שזה המצב שלהם,ילדים עצובים ומסכנים.

למה אני צריכה לפחד לעבור ליד חבורת גברים?

למה גברים מרגישים שמותר להם לגעת בנו כאילו אנחנו חפץ?

למה אני צריכה לקבל הערה גסה,לחזור הביתה ולבכות?

גברים כאלו צריכים להתבייש,אם אתם אי פעם עשיתם דבר כזה,תתביישו לכם.