אני שונאת את עצמי שאני בכלל חושבת עלייך פתאום אחרי כל כך הרבה זמן שזה לא קרה. וזה מרגיש עוד יותר רע כי חברה שלך היא הבן אדם הכי מתוק בעולם ויצא לי להתחבר אלייה כל כך בזמן האחרון.

אבל אתה זוכר פעם, שהיינו רק אנחנו?

שזה היה ברור לכולם שאני ואתה באים ביחד, ואם נעלמת פתאום זה כי אתה מלווה אותי הביתה. לא הייתי מבקשת שתהייה שלי עכשיו, כי זה יפגע בכל כך הרבה אנשים.

אבל הייתי רוצה לחזור רק לקצת לתקופה ההיא, לשבת איתך על המדרגות מחוץ לבית שלי שעות ולצחוק מכלום עד ששנינו כבר כל כך עייפים שאנחנו כמעט ונרדמים. אני זוכרת שכל צפירה שהייתה מבחוץ הייתי רצה לחלון להסתכל, כי אולי זה אתה, ובדרך כלל זה באמת היית אתה.

היית צועק מחוץ לבית שלי ולא היה אכפת לך בכלל שכולם שומעים.

ואני בחיים לא אשכח את השיחה הזאת שהייתה לנו חודשיים אחרי, אמרת שכנראה תמיד יהיה לך משהו אליי. והנה אני מבינה שנה אחרי שלי תמיד יהיה משהו אלייך.

אני בחיים לא אעשה עם זה משהו, ואני מרגישה אשמה רק מלחשוב על זה. אבל השאלה היא.. אתה בכלל זוכר?

מתוק שלי.

אני תמיד אהיה כאן בשבילך, הלוואי שהיית יודע את זה.