אני כל כך כועסת עלייך עכשיו. איך הצלחתי לרצות אותך, להתגעגע אלייך, לכעוס עלייך, לקנא, ולאבד אותך בלי שבכלל היית שלי?

חתיכת מטומטם. איבדת אותי לגמרי עם ההחלטות שלך.

אתם גורם לי להצמד לאנשים שהם בדיוק ההפך ממך רק כי אתה גורם לתכונות האלו להיות כל כך נדירות בחיים שלי. אנשים בלי אגו, שזורמים, בלי משחקים, אנשים שבאים אליי ואומרים לי שאני נראת מעולה במקום ללכת למישהי אחרת ולהגיד לה את זה מול הפרצוף שלי כדי לגרום לי...מה, לקנא?

הצורת חשיבה שלך כל כך מעוותת.

שאני מריצה הכל אחורה אני יודעת שבאיזשהו שלב אתה רצית אותי, אתה התגעגעת אליי, אתה נפגעת ממני, אתה צחקת ממני, אתה חיכית שאני אתקשר אלייך.

אני ממש מצטערת, אבל אתה לא יכול למחוק מילים. "למה את מתרחקת ממני?" ואז לעשות כאלו אתה זה שהתרחק.

להיות קר ומרוחק ואז להגיד "אני לא כועס".

אני מקווה שראית את זה, שראית אותי רוקדת ונהנת מוקפת באנשים בזמן שאתה עומד בצד וסורק את האזור.

אין לי מילים לתאר בכלל את ההרגשה שכל מה שחשבתי לגבייך היה שגוי. מבטיחה שכל תכונה, כל דבר שציפיתי מהקשר הזה יצא הפוך. אני מורידה את הכובע בפנייך, צריך הרבה כשרון כדי להצליח להטעות אותי לגמרי. אני עד עכשיו לא מבינה מה ניסית לעשות בכלל, לא מצליחה להבין את הדרך חשיבה המעוותת שלך.

תשאיר את האגו בצד, אנחנו לא בני שתיים עשרה, ולא יקרה כלום אם תבוא לרקוד אותי, או שתגיד שהתגעגעת לפני שאני צריכה להגיד.

עשית ההפך, במקום לגרום לי לרצות אותך גרמת לי לרצות לפלרטט עם כל מי שרוצה.

הנה, קיבלת מישהי שקטנה ממך בשנתיים שכנראה גם בוגרת בדיוק כמוך.

אז למה בראש שלי, אני עדיין מחכה שתצוץ איפשהו, תתפוס לי את היד ותגיד שאנחנו צריכים לדבר?...