כל כך כיף עכשיו. אני מרגישה שאני נהנת עכשיו מדברים שעבדתי עליהם הרבה זמן
אני שמחה שהכרתי אנשים חדשים, אני כל כך מקווה שהם באמת ישארו בחיים שלי. אני נהנת לחזור בשתיים בלילה כשיש בצפר יום אחרי, כי הכל מרגיש כל כך שטויות. הכי חשוב לי זה להינות מהרגע.
אז מה אם אני אהיה עייפה? אז מה אם זה בא על חשבון דברים אחרים? אני נהנת לקחת סיכונים, בעקר שהם משתלמים לי.
אני מרגישה כאלו שלאט לאט אני מצליחה להרגע מכל המחשבות האלו שעוברות תמיד לכולם בראש על מה שחסר ומה שהיינו רוצים, להשען אחורה ולהינות, לתת לדברים להגיע לבד בזמן שלהם.
וואו זה תהליך כל כך ארוך ועדיין קשה טיפה עם זה.
אבל אני מוצאת את עצמי הולכת ופתאום מחייכת לעצמי חיוך קטן כזה, של סיפוק.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
