כבר הרבה זמן שלא עשיתי ערב כזה, שלי עם עצמי. בלי לצאת, בלי בדיוק לחזור ממשמרת וליפול ישר למיטה.

זה דווקא נחמד, מגיע לי מידי פעם.

מוזר לי לחשוב איך דברים משתנים כל הזמן, ללא הפסקה. כשאני מסתכלת על איך הדברים נראו לפני כמה חודשים, שונים לחלוטין מהמצב בו הם נמצאים היום. אנשים משתנים, נסיבות משתנות, החלטות שקיבלתי או דברים שחשבתי כבר לא נראים משכנעים כל כך כמו בעבר.

כשאני עוצרת וחושבת על זה, קשה לי להאמין שאנשים שתפסו חלק כל כך מרכזי בחיים שלי, שהיו מעורבים בדברים הכי אינטימיים, הכי איישים שלי, כבר לא חלק מהחיים שלי היום. לא, בלי סיבה מיוחדת. אלא פשוט ככה, כי ככה החיים.

אני לומדת שצריך לעצור רגע ולקחת נשימה עמוקה, להסתכל על כל מה שיש מסביב ולהעריך אותו. כי שום דבר הוא לא לנצח. דברים משתנים, וזה דווקא לטובה, כי ככה הם צריכים לקרות. אני לא רוצה לבזבז זמן בהלתגעגע לתקופות שלא פה, לאנשים שכבר לא נמצאים באותה המסגרת שאני, שכבר לא רואה אותם ביום יום.

אני בחופש עכשיו, חופש אמיתי. עובדת כדי לפרנס אך ורק את עצמי, מתעסקת במתי אצא עם חברים, כמה כסף אחסוך לדירה, מתי אטוס. אולי צריכה להעריך טיפה יותר את העובדה שאלו הצרות שלי כרגע, שאני נמצאת בתקופה מדהימה.

למה בעצם אנחנו מבלים את רוב הזמן בלחשוב על תקופות שעברו, להתגעגע למה שלא כאן? למה כל כך קשה להתעסק אך ורק במה שעכשיו?

כנראה כי אנחנו מרגישים חכמים יותר בדיעבד, כי קל יותר להתגעגע למקום המוכר והבטוח מאשר להתמודד עם צרות חדשות.

אז אני מעריכה את החברות שהכרתי בעבודה, אלו שחופרות לי כל היום בווטסאפ וסובלות את הקיטורים שלי במשמרות באמצע הלילה, שלמרות שאנחנו מכירות רק כמה חודשים הן כבר תופסות חלק יותר גדול בחיים שלי מאשר אלו שהיו כאן עוד מהתיכון. 

מעריכה את הבחור שאני יוצאת איתו, שהזכיר לי מה זה לצאת לדייטים ומה זה לא להיות בקשר רציני תמיד, לזרום. אני גם שמחה על זה שעם כמה שזו מסגרת אינטנסיבית וקשה, יש לי את האפשרות לקום וללכת מתי שרק ארצה. שמחה שאני זו שבחרה את זה.

אני רוצה להרגיש שאני מנצלת את השנה הזו כמו שצריך, כמו שרציתי. גם אם דברים לא תמיד קורים כמו שתכננתי, כנראה שזה בסדר. כנראה שככה צריך.

כי בטח עוד כמה חודשים, או שנים, אשב באיזה ערב ביתי עם עצמי, אסתכל על תמונות ישנות ואחשוב לעצמי 'איזו תקופה זאת הייתה, בא לי לחזור לשם'.