בזמן האחרון כל פעם שמשהו קטן לא מסתדר, שמישהו מתנשא מעליי ואני מרגישה שלוקחים אותי כמובן מאליו
אני ממש מרגישה כאלו יש לי למה לצפות, יש לי תקוות, יש לי על מה לפנטז. ואולי למרות כל החוסר בטחון והנטייה שלי להחמיר עם עצמי,
אני יודעת מה אני שווה...
הזמן הוא הפתרון הכי טוב. זה תמיד מוכיח את עצמו מחדש ועדיין אני תמיד כל כך מתקשה להאמין בזה כי הכי קל להגרר לתוך החוסר אמונה הזה ואולי אפילו להשלים עם המצב שזה היחס שאני תמיד אקבל.