נוסטלגיה זה שם גדול ליופי גדול.

יצאתי החוצה ולואי אחריי הכיתה התחילה להרגע אבל עדיין היה אפשר לשמוע מבחוץ את ההתרגשות שלהם אני די בטוחה שילדה או שתיים הספיקו להתעלף.

אני תמיד הבטחתי לעצמי שאם אני אפגוש מפורסם אני ינשום עמוק ולא יצרח כמו משוגעת .

"שמע,צעד אחד לא במקום וסמוך עליי שהצרחה שלי יכולה לגרום לכל השכבה לצאת החוצה" אמרתי ליתר ביטחוני

"תרגעי אני לא מתכוון לעשות לך כלום ... אני מצטער על מקודם זו הייתה אי הבנה אני רק רוצה לדבר על משהו " הוא ניסה להרגיע אותי

-"דבר ..."

-"אני לא יודע ממש איך להסביר לך את זה את בטח תקבלי שוק או משהו"

-"תנסה אותי" אמרתי לו "ראית שלא חטפתי שוק כשראיתי שזה אתה מתחת לכל הלבוש המוזר הזה" שיקרתי

"טוב" הוא אמר ... "אז ככה ... אני , את ...אממ"

"בעיקרון אני גר בארצות הברית , גם את היית גרה שם אבל בגיל 7 עזבת לישראל..."

"רגע רגע !!" אמרתי "מאיפה אתה יודע את כל זה עליי ?" הלחץ שלי ממנו התחדש.

"אני בן דודה שלך , הייתם גרים איתנו אני יודע כמעט הכל עלייך זאת אומרת , אם לא שינת הרגלים. אני מזהה את העינים שלך אני זוכר אותם מהגיל הקטן שלך אני ..."

"טוב איפה הם ?? " עצרתי אותו

"איפה מי ? " הוא לא הבין ...

"המצלמות .. איפה הם ? אני לא מכירה אותך בשום דרך חוץ מזה שאני חושבת שאתה שר יפה , אני לא קשורה אלייך ואתה סתם מנסה למתוח אותי "

"לא לא אני רציני !! אף פעם לא קרה לך ששמעת שיר שלי והיה לך דה ז'ה וו ? אף פעם לא ראית תמונה שלי והרגשת משהו מוכר ?? "

"תקשיב אני לא יכולה , מצטערת אתה פשוט זרקת את הפצצה ואין לי מושג איך להגיב זה לא הגיוני כל מה שאמרת וגם אם זה נכון לא יכול להיות שהיית בא עד לפה כדי להגיד לי דבר שכזה ! לא יכול להיות שההורים שלי היו מסתירים ממני מידע שכזה הם לא חיים בעולם אחר כולם יודעים מי אתה ! ואיך אתה בכלל יודע עיברית ?! אתה לא בן דודה שלי אז אל תאמר לי שכן , אני ... אני מצטערת " 

יצאתי מהבניין בריצה הייתי חייבת לחשוב קצת עם עצמי כשהייתי מספיק רחוקה מהביניין מצאתי לי פינה . שכבתי על הדשא. האמת היא שהוא צדק , חוץ מזה שאהבתי כמו כולם את השירים שלו אני תמיד הרגשתי שאני מבינה למה הוא מתכוון בכל מילה שלו כשהייתי רואה תמונות שלו הייתי בטוחה שיש לו משהו במבט שאני מכירה וזה היה משגע אותי תמיד , ותמיד הייתי מכריחה את עצמי לחשוב שאלו סתם שטויות .... אולי אלו באמת שטויות ? אולי זה סתם איזה משוגע שרק דומה לו ומשגע בנות ? הרי זה לא הגיוני שבבוקר בהיר אחד של תחילת לימודים אני יגלה שיש לי בן דוד אבוד שלא ידעתי על הנושא הזה כלום ועוד שהוא זמר מוכר לכל ועוד שהייתי גרה איתו שבע שנם ולא היה לי מושג מזה ... הזוי מידי .

עצרתי את רצף המחשבות שלי וכנראה שנרדמתי לתוך שינה עמוקה...

~לואי סלבסטר~

אןףף ! שוב היא חמקה לי מהיידים ...

אומנם אני מבין אותה גם לי זה נשמע קצת דבילי כל מה שאמרתי אבל הכל נכון ! הכל אמיתי !! הלוואי והיא הייתה מבינה מה היא בשבילי , היא הייתה כמו אחותי הקטנה , אין לי אחיות היא הייתה התפקיד הזה .

אני יודע עברית בדיוק כמו שהיא יודעת ... אני יהודי והשמועות נכונות יהודי אני כן ישראלי -לא !

וכמובן שלא באתי רק כדי לגלות לה שאני בן דוד שלה ... זאת רק ההתחלה לפני שאני מנחית את הכל.

התכוונתי ללכת ולחפש אותה רק שאז הגיע הצלצול - הצלצול הגואל איך שאומרים התלמידים , אבל לא בשבילי ...

הייתם צריכים לראות את זה 700 תלמידים מכל השכבות כמו עדר רצים לעברך עם מצלמות ודפים מכל כיון לא יכולתי לברוח .

לפחות עשרה בנות התעלפו.

בחמש דקות הגיע לחדשות על זה שהגעתי לישראל בלי שאף אחד ידע ברגע אחד זה הגיע גם לחדשות בשאר העולם עשר דקות אחריי זה צלצל לי הפלאפון ושם שמעתי את הסוכן הכועס שלי שהייתי חייב לו הסברים מה אני עושה לבד בלי אבטחה מחוץ למדינה , אמא שלי שידעה שאני טס התקשרה לשאול לשלומי והמנהל ניסה לפזר את ההמולה ללא הצלחה ולאחר שלוש דקות הגיעו צלמי פאפארצי ואנשי תקשורת שנכנסו לבית הספר אפילו מבלי אישור הייתה המולה גדולה של תלמידים צעקות טלפונים ופאפארצי מה שהבנתי - זה שלהיילי אני לא אגיע בזמן הקרוב.

~היילי~

מישהו נגע בכתפי והפריע לשינה שלי פתחתי את העיניים ... זאת הייתה יעל וליידי שאר העשרה בנות 

-"בוקר טוב לך ..." הם אמרו ... רק אז שמתי לב לכמות הצעקות שהיו .

-" מה הולך פה ? זה בית ספר או בית משוגעים ?? " שאלתי בעודי אוטמת אוזניים

"בכל יום רגיל זה בית ספר אבל מתי שבא לפה לואי סלבסטר ..." אמרה יעל

"וואלה" נזכרתי בשיחה שלנו

"את רוצה לדבר על הסיבה שהוא קרא לך או שזה משהו אישי ? " שאלה ורוניקה

"אני ... אפילו אני בקושי יודעת מה קורה פה אז אני לא יכולה להסביר ממש" עניתי לה 

היא רק הנהנה בחיוב מבלי להכנס לפרטים.

"יאלה בואו נחזור הביתה , מי באה באוטובוס ? " יפעת שאלה

"מה ?! ישנתי כלכך הרבה ?? כבר נגמרו הלימודים ?" נדהמתי .

"חחחח לא ,ממש לא .הקטע הוא שגם ככה אין סיכוי שמישהו ילמד היום תראי מה הולך פה !" צעקה אחת מהם

קמתי ...כסף לאוטובוס אין לי אבא לא יגיע עכשיו כי השעה מוקדמת והוא חוזר מהעבודה שלו שמחוץ לעיר רק בשעה שלוש .

"להתראות" אמרתי לחלקם שחוזרות באוטובוס ולחקם שהטריחו את ההורים שלהם להגיע.

ואז ראיתי מבעד לשער את ההמולה מתקדמת לעברנו ואת הפרצוף של לואי מציץ מבין המוני האנשים ומנסה להגיע אלינו , זה מה שחסר לי ... שהתקשורת תוציא לכולם החוצה שאני אולי בת דודה שלו ואז כולם ייתנפלו גם עליי.

"שייט !! " קראתי כנראה שיעל שמה לב לחוסר האונים שלי ושאלה מה קרה

"אני יכולה לבוא אלייך הביתה ? סיפור ארוך אני אסביר לך כבר בדרך" ביקשתי 

"כן, ברור ! " היא אמרה ... הבית של יעל היה מאוד קרוב לבית הספר הוא היה שלוש רחובות מרחק ככה שתמיד והייתי צריכה לחכות למישהו או סתם להיות בסביבה נוחה כשאני בבית ספר הייתי "מתנחלת" אצלה.

סיפרתי לה את כל הסיפור , היא הייתה חברה מאוד קרובה וסמכתי עלייה תמיד גם שתשמור את הסוד וגם שתעזור לי בו

"את חייבת לדבר עם ההורים שלך " היא אמרה לי

נשמתי באנחה ... "לא רציתי לפתוח את העיניין אבל כנראה שאני באמת חייבת לדבר איתם"

"ולואי צריך להיות שם" היא הוסיפה 

"מה אבל ....! " באתי לומר

"את רוצה להבין מה קורה פה בדיוק ? "היא  שאלה אותי 

"כן , אני רוצה להבין"

"אז לואי צריך להיות נוכח בשיחה שלכם" היא סיכמה לי את העיניין...

"כן , אוקיי " לואי צריך להיות שם מול ההורים שלי , בבית שלי ואני הולכת להבין משהו שלא ידעתי מעולם אם קרה או לא , זהו הלך עליי ...מה אני אגיד להורים שלי ? ' אמא אבא ? במקרה יש לי בן דוד שגרנו איתו שבע שנים ולא גילתם לי על זה ? ' מה שבטוח זה שברגע שתתחיל השיחה שלושתם היחידים שידברו אני רק ישתוק ואז בטח יצרח על אחד הצדדים בין אם זה לואי שמשקר לי ובין אם זה ההורים לי ששיקרו לי 8 שנים...