קודם כל כמה דברים שרציתי להגיד ... דבר ראשון סורי שהעלתי את הפרק השלישי באיחור מידי (היה לי עומס לימודי)
דבר שני התגובות שלכן באמת מחממות את הלב , אתן ממש מקסימות שאתן ככה מעודדות אותי זה מעלה לי חיוך כל פעם מחדש ... תהנו :))
___________________________________________________________________________________________________________
"אמא אני בבית ! " קראתי וטרקתי אחריי את הדלת , נכנסתי לחדר האורחים (סלון) ושמעתי משם דיבורים של אמא ואבא .
"מה הוא עושה פה ?" הבטתי על אמא
"בואי היילי , יש לנו לדבר על כמה דברים..." היא ענתה לי במבט שמבטיח שאני הולכת לגלות היום הרבה
כנראה שלא ההייתי צריכה לטרוח לספר להורים שלי מה קרה היום בבית הספר , והיום אני לא סחטתי פרטים , אני ספגתי אותם.
לואי ישב מול הורי בסלון , מסתבר שכל הזמן הזה שהייתי אצל יעל הם דיברו.
ואמא התחילה לספר לי .. היא סיפרה שהכל נכון , היא סיפרה שגרנו בחו"ל אבל בבית של משפחת סלבסטר , שהייתי ה"אחות הקטנה" שלו , שאמא ואבא החליטו לעזוב לישראל כשלואי התחיל להתפרסם כי היא פחדה על הפרטיות של הילדה הקטנה שלה , שהיא ניתקה ממנו את הקשר כדי שזה לא יגיע לשאר העולם איכשהוא שאנחנו קשורים ויתחילו לחקור ויתחילו להיות מותקנות לנו מצלמות בבית והיא חושבת שהיום אני מספיק בוגרת וגדולה כדי להחליט לעצמי אם אני רוצה לקחת סיכון ולהיכנס לכל הבלאגן הזה כי זה לא כזה פשוט כמו שחושבים.
ואני מה נותר לי חוץ מלשתוק ?!
פשוט לא ידעתי מה להגיד ... הרגשתי כאילו ההורים שלי מנסים להאכיל אותי בבולשיט הזה...
הכי היה מוזר לי שגם לואי שתק , פתאום נהיה דג ... אתה זה שפתחת את כל הבלאגן פתאום אין לך מה להגיד ?!
"אני יודע שאת קצת המומה מכל הסיפור אבל בעצם אנחנו מספרים לך את כל זה לא רק בשביל הידע ..." אבא אמר
"אנחנו רוצים לחדש את הקשר בחזרה עם המשפחה,וכנראה שנעבור בחזרה לניו-יורק..." המשיך כאילו רצה להפיל עליי כל הלם אפשרי
"היילי ? את בסדר?" אמא התענינה בשתיקתי
"כן , אני בסדר ! אני בסדר גמור .. פשוט כל יום בא איזה מפורסם עולם ואומר לי שהוא קשור אליי פשוט כל שני וחמישי אנחנו עוברים מישאל לניו יורק וההפך , נכון ?!" דיברתי בציניות מוגזמת ועצבנית
"היילי ! לא הייתה לנו ברירה ! " אמא הרימה את קולה " רצינו לשמור עלייך .. את לא יודעת מה זה תקשורת היום ! "
"אני יודעת יפה מאוד מה זה תקשורת היום וזאת לא סיבה לנתק קשר משפחתי ובכלל ... למה אני צריכה לגלות את כל זה ממנו ?! " קמתי בעצבים ובאתי לרוץ לחדרי .
"היילי !!!" לואי ניתר ממקומו ותפס את ידי בחוזקה "את לא יכולה כל פעם לצעוק משהו , לברוח ולתלות את האנשים באוויר "
"אתם מדברים עליי?! זה שאתם תליתם אותי שמונה שנים באוויר זה בסדר ?! זה שכל פעם אני רואה שמשהו מוזר לי בחיים , שכל פעם שאני שומעת חברה שומעת שיר שלך ויש לי דה ז'ה וו , אני הרגשתי מפגרת .. חשבתי שהשתגעתי או משהו ואני סתם מדמיינת שמונה שנים אני הייתי תלויה באוויר בלי להבין מה קורה סבבי אתם מתלוננים עליי ?! אני הבעיה פה ?! אני בכלל מתפלאת שאתה זוכר איך קוראים לי בטח כל מה שהיה לך בראש זה לאיזה שער של עיתון תיכנס היה אכפת לך בכלל מה קורה איתי? באיזה מצב מבולבל אני ? " זהו לא יכולתי לשמור בפנים יותר אם לא נותנים לי לפרוץ את זה בחדר שלי זה יתפרץ פה ...
לואי הרפה את היד שלו ואני משכתי את ידי אליי בכוח ראיתי שהמילים האחרונות קצת פגעו בו ובכל זאת רצתי לחדר שלי , אני לא צריכה אישור מאף אחד לאן ללכת .
~לואי~
המילים האחרונות כלכך הכאיבו לי ... איפה הייתי באמת כשהיא הייתה צריכה אותי ?!
רציתי לעלות לחדר שלה להרגיע אותה , להסביר לה שהכל בסדר כמו שתמיד הייתי עושה אבל ההורים שלה ביקשו שאני יתן לה את הספייס שלה , אמרו שהיא כבר לא הילדה הקטנה שצריכה כל פעם חיבוק חיזוק , הם הבטיחו לי שהבת שלהם היום יותר מחושלת ממה שאני חושב שהיא מספיק חזקה ולא נותנת לאנשים לראות אותה נשברת.
אני מקווה שבאמת ככה
הלכתי לחפש מלון קרוב , ומצאתי.
נכנסתי להתקלח הרגשתי שאני חייב להסיר מעליי ליכלוך נפשי , קצת ריענן אותי .
שכבתי על המיטה הגדולה וראיתי שהיו שתי שיחות שלא נענו מהחברה שלי - קולין...
האמת היא שלגמרי רציתי לדבר איתה עכשיו , היא יודעת לעודד אותי היא אמרה לי שזה כוח נשי או משהו כזה וכל פעם הייתי צוחק מזה אבל בתוכי ראיתי משהו נכון בדברים שלה.
"קולין ? התקשרת ? " שאלתי לתוך הפלאפון אחריי שחייגתי אלייה
"אמממ כן , מה קורה איתך ? שמעתי היה קצת בלאגן היום" היא דאגה
-"אהה זה ... זה הסתדר אשר(הסוכן שלי) הזמין אבטחה"
-"מעולה.."
"קולין ? מה את היית עושה אם מישהו שחשוב לך מאוד אבל מאוד כועס עלייך ובצדק . ? " שאלתי בשקט
"היילי ? " היא כבר הבינה כנראה
"כן ... הסברנו לה והיא לא מוכנה לקבל את זה היא כועסת מאוד זה כאילו היא כבר שונאת אותי ולא צריכה אותי יותר" אמרתי בעצב
"לואי , היא חטפה שוק ... אתה צריך לתת לה להתרענן , תן לה את ההרגשה שאתה נותן לה את המרחב שלה ואם היא צריכה משהו היא תמיד תוכל לפנות אלייך בשאלה , תן לה להרגיש ולהבין שאחריי הכל זאת בחירה שלה ואף אחד לא מתכוון להשתלט לה על החיים , אל תכריחו אותה לעבור אם היא לא רוצה "
-"כבר אמרתי לך שאת מדהימה ?" שאלתי אותה
"חחח כן , נקווה רק שה"מדהימות" שלי תוכל לעזור לך" היא ציחקקה
"טוב , כבר מאוחר אני יעדכן אותך מחר ... תודה על הכל ותמסרי לכולם ד"ש " אמרתי לה
-"לילה טוב" היא אמרה
"גוד נייט בייב" אמרתי וניתקתי
כן היא בהחלט יודעת איך להעלות לי חיוך ולהגיד שהכל בסדר ... מקווה רק שזה באמת ילך והיילי תבין שהכל בסדר :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ללא גבולות דימיון