נוסטלגיה זה שם גדול ליופי גדול.

לא אכפת לי שאף אחד לא שומע

אני רק רוצה להבהיר לעצמי

כמה שזה נראה משעשע

צריך להתרחק ממקומות זרים

לא , אני לא מתכוונת למה שהמכחנכת אמרה בכיתה א'.

אני מדברת על סביבת אנשים.

פעם אחת נפלתי , ואוו איזה נפילה חזקה.

פעם הסתכלתי מהצד ואמרתי "לשם אני לא אגיע בחיים"

אבל נו , אל תסמוך על עצמך עד יום מותך...הגעתי.

עכשיו אני מסתכלת על התרבות הזרה ומלגלגלת הזאת

ומבטיחה לעצמי שאני יתפוס מרחק ממה שנסחפתי

עכשיו הפחד שלי שאני יגיע לתת רמה הזאת

ופשוט יתקע , יתקע ויאבד את עצמי כמו שכבר קרה בעבר.

מהנפילה הראשונה עדיין לא קמתי , אבל בתהליכים...

ההבדל בין איך שאני קמה מנפילה פיזית לנפילה רוחנית ונפשית הוא ענקי.

אבל למה עברתי את השנים האלה אם לא כדי לאמן את עצמי ??

גם את זה אני יעבור , אני יציל את עצמי.

חברים מהעבר שלי התקדמו לדרך השלילית.

מה אני יעשה נעלמת בערפל המחשבות ולא מצליחה לראות בבירור לאן לפנות.

חברותית , תמיד רוצה להפגין את ידע החיים , עוברת מאחד לאחד כדי להציל אותם

אבל רגע , למה לי אני משאירה רק את המחשבות של הלילה ??

לא משנה כמה אמרו לי שעזרתי וכמה אמרו שאני "פסיכולוגית מעולה"

תמיד הרגשתי בכל נפילה קטנטנה שלהם שגם אני נופלת,

מה שלא ידעתי זה שבזמן שאני מתעסקת בלהרים אחרים אני נופלת תחתיהם.

לא ! ממש לא בגללם ... רק בגללי , הכל בגללי האחריות הייתה צריכה להיות שלי

כמה שאני יפתח את הדף מחדש אני שוב יפול ושוב יקום ושוב יפול , אני לא ילדה של התמדה.

אני רק רוצה לגלות מה קורה בחוץ , מסביב , מה הולך פה , אני לא יכולה להתקע על עקרון אחד ולהתמיד בו

אני חייבת לנסות את עצמי שוב ושוב עד שאני יפול ואחליט שאולי עשיתי טעות.

יכול להיות שהנפילה נועדה בשביל לקום ,

או שהיא נועדה בשביל להזכיר לך שאתה רק בן אדם ועוד צריך ללמוד את העולם...