נוסטלגיה זה שם גדול ליופי גדול.

עכשיו גמרתי ללמוד למבחן שיהיה לי בהיסטוריה.(תאחלו לי בהצלחה)

היה קשה אבל ברוך ה' גמרתי עם זה !

אני די עייפה אבל נראה לי שבשעות האלה יש לי את הדמיון הכי מפותח ,

ההתלבטות שלי -

להמשיך לכתוב משהו שהתחלתי בבוקר ?

או לגמור פה וללכת לישון כדי שאני אקום מחר רעננה ?

נראה לי שאני בכל זאת יכתוב קצת אחר כך...

בכל מקרה , אחריי שהבטחתי לכל גורם חינוכי אפשרי שהפעם אני אתמיד ולא יגש למבחנים בלי ללמוד או יבוא לשיעורים לא מוכנה ובסוף יקבל "עובר בחארטה" (כמו שהיועצת מכנה את זה) , נראה לי שדי מילאתי את חובתי.

שלושת המקצועות השנואים עליי , הפכו לאלה שאני מתעניינת בהם.

לא , ממש לא בגלל שהם מעניינים ... 

כמה שאמרו לי שאני תותחית אבל אני לא עושה את המבחנים בשביל להצליח בהם , אלא רק כדי לעשות אותם ולהיפטר מהם.

טוב , היועצת הזאת לגמרי קראה אותי ... ועכשיו הנה , אני ישתדל יותר ויודיע לכם כמה קיבלתי בעבודה בג"ג שהפעם כן הגשתי , וכמה אני יקבל בעזרת ה' במבחן בהיסטוריה שדווקא כן למדתי אליו לשם שינוי. בואו נראה אם יש בי את הכוחות האלה שמאז כיתה א' אמרו לי שאני מזלזלת בהם.

עוד נקודה שקצת הקלה עליי ,

אותו הגורם שגרם לי להתפוצץ ממחשבות-גרמתי לזה שהוא כבר לא יהיה חלק מהחיים שלי. נמאס לי ואני רוצה פעם אחת שלא ליפול,

פעם אחת להגיד לעצמי "אוקיי , עכשיו זה נראה נחמד ... אבל זה מה שאת אומרת כל פעם לפניי שאת מייסרת את עצמך ב-למה עשיתי את זה בכלל"

וכן , אמרתי את זה , החזקתי יום ואני מרגישה כבר יותר טוב.

פעם שעברה החזקתי שבוע אבל זה היה שבוע שבו אני לא באמת ידעתי למה התרחקתי מזה ובגלל זה נפלתי,אבל אחריי שיצא לי לדבר עם אחי ולהרגיש שאני עובדת עליו...הבנתי שהדבר הזה לא טוב בשבילי.

לא האמנתי שאי פעם אני אגיע למצב שאני מרגישה שאני עובדת על אחי , שקר לבן או שקר אפור - לא אהבתי את זה.

אז אולי מחר אני יקווה שאני אגיע הביתה וכולם בלימודים או בעבודה (למרות שזה אחד מהימים שאני לומדת עד מאוחר)

ואני יתפוס לעצמי קצת שלווה...

אני כלכך מצפה כל פעם לרגעים האלה.

שאני יכולה להיות קצת לבד בבית . אני עם עצמי.

בלי כל אחד שאומר לי מה לעשות או אחים קטנים שצועקים מכל עבר

ומפריעים לפרטיות (אל תיקחו את זה ככה , אחים קטנים זה ה-)

אחריי הכל , מגיע לי . לא ?