נוסטלגיה זה שם גדול ליופי גדול.

לו יכולתי לכתוב על הכל 
להכיל מחשבות במילה 
לו יכולתי בשקט למצוא 
מה שפעם קראתי תקווה 
שוב לחלום על אותה משאלה 
העיניים שטות בחלון 
גם לילד שבי התפילה 
היא תשוב עם תקתוק השעון 

ושרתי שירים 
כדי לגעת 
ברגש כי עת לאהוב 
ולהשאיר סימנים על השער 
ידעתי שנוח ליפול 
מפני רגע גדול 
שתדע: עת לטעת ועת לעקור 
אז התחלתי לטעום עץ הדעת 
לרגע הרגשתי גיבור 


לו יכולתי לראות מרחוק 
להגשים חלומות במידה 
אז יכולתי בשקט לנשום 
ולשיר את אותה מנגינה 

בכל המקומות שהיית שעות 
רגעים אבודים יתחדשו לתקוות 
בכל השבילים או בין כל החידות 
המילים שהפכו לתפילות

חג שמח ,שפעם הבאה לא אנטע לי עץ דעת ...