נוסטלגיה זה שם גדול ליופי גדול.

בבוקר, אולי תחשבי קצת בהיגיון ואז תחליטי אם לעשות את זה...

כן כן, את פשוט בלילה מתפתה לאמת שלך ולא מבינה שרוב העולם לא יבין את זה.

בבוקר את כנראה תהיי שוב בתוך כל העיניינים ותביני שאסור,

עכשיו את סתם כמו שיכורה להפתעות,

תעשי לי טובה, את עוד תגידי לי תודה.

אבל לעזאזל? למה אני לא יכולה להיות אמיתית עד הסוף?

בלי החשש שיש מי שיסתכל, מי שיתגרה ויהפוך את הכל לצד הלא נכון...

יהפוך את התמימות במעשה למשהו אחר.

אני לא יכולה פשוט לבקש סליחה? סליחה תמימה?