נוסטלגיה זה שם גדול ליופי גדול.

(ניסתי המון לחפש שיר,

יש כל כך הרבה שירים מדהימים בעברית שאני נושמת אותם, ואף אחד מהם לא הצליח להגיד את מה שרציתי אז וויתרתי על שיר.)

כל שנה כשהנושא החם קשור ליום האהבה אני פשוט מעפעפת עליו כמעט כמו שאני עושה כהנושא החם הוא נושא פוליטי שאין לי שום תחושת קשר אליו..

תמיד ידעתי שאני אדם שלא מתאהב בקלות,

שאני מכירה טיפוסים, וגם אם יש לי "קטע" עם מישהו זה הרבה פחות, זה סתם איזה הידלקות שתעבור במהירות כמו דלקת.(סטגדיש)

היה לי ברור שלאהבה אין נוסחאות, שביום שאני אתאהב אני אדע את זה לפי תחושה ולא לפי תסמינים,

הייתי כנה עם עצמי מאוד, כמה שהרגשתי כלפיי מישהו משהו ובתוך כל הבלבלות ידעתי להגיד לעצמי שזה לא זה ואני עוד ארגע. זה עזר לי.

חשבתי ש'אהבה' זה מושג שאני לא אכיר לפחות עד גיל עשרים, שעכשיו זה סתם הרצון להרגיש גדולים או תחושה נורא טבעית שבאה בעקבות המצאות של בחור בסביבה.

ואז הוא בא.

כשלא הכרתי אף אחד בהתחלה הבטתי בו בצורה שונה לגמרי,

איך אמרתי לו שלום פעם ואיך היום. אולי אותה המילה אבל הכל שונה בפנים.

אני תמיד בקלות הייתי אומרת לעצמי, נו, זה יעבור כמו כולם. תרגעי, את לא ב"סיכון" זה עוד יעבור בקלות.

וחתיכת מעצבן, הוא הטריף לי את השכל! 

הוא הרס לי כל כך הרבה תוכניות,

הוא לא יצא לי מהראש בחודש הראשון ושם כבר חשדתי..בדרך כלל זה עובר!

בגלל זה תמיד כל כך קל לי להחליט שלא לקחת את הדברים רחוק,

ועכשיו קשה לי, כי אני מפחדת לאבד אותו...

את השאלות חסרות המטרה שלו

את החיוך הזה כשאנחנו מסתכלים אחד על השני כשמשהו מעורר גיחוח קורה לאחד מאיתנו

את המבטים המתעמקים האלה שתמיד יצאתי דבילית לצחוק להם בפרצוף כנראה מתוך לחץ

את ה"פששש" המעריך  שלו,

או ה-"ששש" המחריש שלו כשמישהו מדבר בגסות או עושה בלאגן.

את הפעמים שנראה כאילו משהו ממש מכעיס אותו ואני רק מתחננת בלב שיבוא ויסביר לי מה קורה לו

ופתאום שמתי לב שאני לא מסוגלת לשלוח הודעה פשוטה או לדבר בצורה מסויימת עם מישהו אחר כי זה נותן לי תחושה כאילו אני פוגעת במשהו ביני לבינו

וזה כל כך מפחיד,

אף אחד לא אמר לי שמפחיד להתאהב..

כל כך לא ברור, משהו גונב לך את הלב ואתה לא יודע אם זה בסדר להרפות

אם תעשה טעות ברגע שתרפה

אולי יום אחד הוא יקרע ממך ולא תוכל להגיד כלום,

לא תוכל לעצור אותו.

ואם אמשיך לאהוב דבר שכבר רחוק ממני?

אני נלחמת בזה

ואני נלחמת במחשבות עליו או בדברים שאני עושה בהשפעתו

ואני אומרת לעצמי להפסיק

זה מסוכן, זה לא בטוח

יום אחד הוא ילך. ומה תעשי אז??

ויש את הצד השני והטיפש הזה שאומר לי-הדברים הכי טובים מגיעים מהסיכונים הכי גדולים שאנחנו לוקחים..