נוסטלגיה זה שם גדול ליופי גדול.

חשבתי שזה לא אמיתי אז המשכתי, חשבתי שאני בחלום אז לא הססתי.

ואז כשהדברים שהכי רציתי קרו, כשאחד האנשים שאני הכי אוהבת ניסה להתקרב, במינון הנכון ביותר-אני רציתי לברוח..

בהתחלה כדי לא לתת לעצמי את כל מה שאני רוצה, אחר כך הבנתי שמשהו אחר(או נוסף) מפריע לי.

הרי כששאלתי את עצמי לפני כן בשיא הכנות, ידעתי מה רציתי, איפה רציתי להיות ואיפה זה לא המקום שלי..

"מה את עוד רוצה?! איזו עוד הוכחה?" לא ידעתי מה לענות.

אני יודעת שאני לא רוצה שיתקרבו אליי מאוד, זה ברור לי שזו לא הדרך, אבל ביקשתי לדעת ובאו לומר לי-ואז ברחתי. שוב פחדתי. לסמוך על אנשים.