נוסטלגיה זה שם גדול ליופי גדול.

המצב מורכב ואני צריכה איזשהו סיוע אם לומר את האמת.

ואם לומר את האמת, זה בכלל לא פשוט וזה ככל הנראה האתגר המעט מסוכן.

וגם... אני קצת מאבדת את זה.

הגיוני יותר שהייתי אומרת שכבר איבדתי את זה, אבל אני עוד עם רגליים על הקרקע 

וראש מעל המים וכל המטאפורות הנכונות והמתאימות האלו.

וכן, יוצא שאני שואלת את עצמי אם אני רוצה את הגאולה שלי, כי עדיין לא הספקתי להוכיח לעצמי

שניצחתי את האתגר.

ואז אני גם אומרת- מותר להפסיד. לגלות בחרת לא נכון.

אבל אז... אז אני יודעת שבחרתי נכון וזה פשוט קשה. ואני פשוט לא מצליחה בכנות להגיע לנקודת ההתחלה כבר כמה חודשים.

יוצא שאני חושבת שברגע שמשהו יכנס לשגרה משהו אחר יהיה יותר בסדר, אבל זו לא הנקודה, כמו תמיד.

ואת האמת, אני צריכה מעכשיו לעכשיו להחליט מה נכון לעשות ומה אני בוחרת לעשות.

אבל זה כל-כך-קש-ה. כי בזמן האחרון יש לי יותר מידי רגעי "עכשיו" של יזמות

וכלום לא לוקח ומושך לי את הזמן בטיבעיות, אלא אני מושכת את הכל.

על הגב. על הראש. על המצפון ועל הזמן שלי.

להיות "בעל בחירה" זה מובן כל כך מורכב.