נוסטלגיה זה שם גדול ליופי גדול.

בוא תגיד שוב שאין צורך להכפיל את כוסות הקרטון בתה שאני מכינה, כי כל הכיף זה להתחמם איתה.

וכולנו נלך, יחד או בדידים אל הטבע והירוק והחי.

ואז אני אספר בטעות על מה שאני כותבת ואבקש בליבי שלא ישאלו עוד,

כי אם אבקש במילותיי, אחשוף הכל.

אז אלך להכין לי תה עכשיו. בכוס זכוכית, לשם שינוי, או לא,

וגם אם יש איזה שיר נחמד ונוסטלגי פה באויר זה לא אומר שאני אשב ואקשיב לו כי יש לי עוד הרבה להתקדם

בלימודים, בספר, בתרגילים... ואז לצחוק על עצמי שצימצמתי את חיי לדפים,

רק שלא יחשדו באין סוף שבי.

ואיך שאני מדברת ברבים. וממתי אין לי גופים במילים?