נוסטלגיה זה שם גדול ליופי גדול.

ככל שביקשתי לגדול החתך העמיק

אין לי מילוט מהרגעים האלו

כי הם כל כךכך אמיתיים.

ואני מרגישה שאני צריכה להתרסק 

ולהגיד שנמאס לי לשחק את המחשק הזה.

אני מרגישה את הקושי להבין את שנדרש ממני

אני מבינה שהכל סביר והגיוני ולעזאזל.

לפעמים אני רוצה רק שתיקח אותי, רק שתיקח אותי.

אבל אני שותקת כדי שלא תענה

ותכעס למה אני מבקשת

את מה שיכאיב לך וירסק אותנו.

ולמה שוב אני כמהה לשחק מחוץ למשחק ...?