נוסטלגיה זה שם גדול ליופי גדול.

סתם עוד רגע שיש לי יותר מידי לומר, שיש לי מידי מה לחשוב או להרגיש

רגעים של שקט אחריי ולפני הסערה

שאתה רק רוצה לעכל ולהרגע אך יודע שכבר מיד תבוא החדשה.

הפחד הזה והכאב מהמחשבה שיום אחד האדם יהיה כל כך רחוק,

רחוק מההספק שלך,

מאוחר.

שוב תלויה בזה

שוב מפחדת לפגוע באדישות

אבל אדישות זה הנשק היחיד שנותר לי

הבנתי שלעולם לא אפסיד אם לא אכריז על מלחמה

ורע לי לחשוב שאני מבלבלת מישהו

אבל אני לא אוכל להיות נוחה מידי,

כך לעולם לא אדע.

ואני רוצה! כל כך רוצה לצעוק משהו

לומר אותו כבר

להסביר...

להיות אמיתית.

אבל יש דברים שנידונו להסתיר בלב

ולהלחם עם הטבע זה מסוכן.

אתה כל כך מיוחד, כל כך טוב..

וכל פעם שהיא מחייכת ומתרגשת בשבילי שאני מאוהבת אני רק אומרת לה להפסיק,

כי אני מנסה להגמל ממך

ממחשבות עלייך. ממבטים בך.

היא אומרת שאין סיכוי שאתה לא אוהב אותי, שאין לי מה לחשוש שכל הגברים בערך מנסים להתקרב אליי ואני סתם עקשנית

היא אמרה שאני חייבת חבר, כי זה לא פייר לתת לו לחכות יותר מידי זמן.

ואני רק חושבת שזה לא פייר שהיא לא מבינה אותי

שזה לא פייר שלא שאלו אותי לפניי שנפלתי בזה

יש לי דברים לסיים ואתה בתוך הראש שלי מדחיק את הכל החוצה

יש לי לב לשמור ואתה מחליט לקחת אותו בין ידייך בלי לשאול אותי אם אני סומכת עלייך

אני סומכת עלייך. אבל אני לא סומכת על המציאות הזאת.

ואולי אתה טוב יותר בראש שלי 

ואולי אני צריכה להפסיק להמנע מלפגוש אותך 

אבל אני מפחדת להכיר אותך

כי אני מפחדת להתקרב לדבר טהור כל כך

לפחות טהור כל כך בשבילי

אולי אתה תכעס עליי..

אני לא בסדר, תן לי את הזמן להלחם בזה

אל תחשוב שאני ילדותית ופזיזה,

אני באמת מנסה להדיח אותך מהראש שלי,

אז אולי תהיה פייר ותעזור לי בזה?!