לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

נוסטלגיה זה שם גדול ליופי גדול.


"כשאתה לא יודע בדיוק איפה אתה עומד, פשוט תתחיל ללכת."


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2012    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930 




הוסף מסר

11/2012

פרק שישי + שביעי :


קודם כל כמה דברים שאני רוצה להגיד :


דבר ראשון - תודה רבה לשירה על כל העידוד מתחילת הדרך שלי :)


 


דבר שני-כל תושבי הדרום והמרכז אני ממש מבינה אותכם מה אתם עוברים,מקווה שהכל יעבור בשלום ...


 


דבר שלישי-יש לי דף פעיל בפייסבוק עם חברות , (השם שלי שם בעיקרון הוא היה נסטי אבל עקב מקרה כלשהוא שינתי אותו ל-פייץ') אם תרצו קישור אני אביא לכם למי שמתעניינת 


 


דבר רביעי-כל מי שרוצה לעשות מנוי לבלוג שלי , אני ישמח - זה כמובן ללא תשלום וזה ישלח לכם למייל כל פעם שאני יעלה משהו חדש (יש עוד כמה דברים שהוא מיוחד למנויים אבל שכחתי)


 


דבר חמישי- הפתעהה !! פרק כפול קול מקווה שתאהבו :)


___________________________________________________________________________________________


 


פרק שישי :


ירדנו מהמטוס , ואוו איזה מקום ענקק !!


לרגע נבהלתי כי דיברו שם הרבה באנגלית וזה הלחיץ אותי.




"אל תדאגי את כבר תתרגלי לשפה..." לואי אמר והעביר את התיקים שלנו


"אני מקווה " לקחתי את התיק שלי והתקדמנו ליציאה.


"חכי" הוא אמר 


הוא הוציא כובע של איש זקן ומשקפי שמש שם צאוורון שיכסה את הפנים שלו ואמר "עכשיו אפשר להמשיך"


"אוייש נו באמת , איך אתה יכול לחיות ככה ?!" כעסתי על המצב המפגר הזה


"אל תדאגי זה לא תמיד ככה , פשוט המקום מלא מידי ואנחנו ממהרים" הוא התקדם לחנייה


אוףף...אם כל פעם שנצטרך ללכת לאיפשהו הוא יצטרך לעבור סדנת תחפושות אני עוד אשתגע !




הגיע הרכב של לואי נכנסתי הוא היה בפלאפון ועדיין לא נכנס אחרי שהוא נכנס הוא אמר לי "יש היום מסיבת בריכה בבית שלי"




"אהה , יפה תהנו .." אמרתי


"אהה כנראה שלא הסברתי את עצמי נכון אני מתנצל , יש היום מסיבת בריכה בבית שלי - את תהיי שם" הוא אמר בביטחון


"מה ?! לא לא לא ! אני לא מכירה אף אחד שם , אינמצב ! "


"את צריכה להכיר ! זאת לא ממש שאלה , אני לא מתכוון לתת לך להסתגר בחדר בגלל שאת לא מכירה אנשים" הוא אמר 


"אוחחח" נאנחתי


"יופי , עכשיו תגידי את זה איך שאני רוצה לשמוע את זה" הוא סגר את הדלת והורה לנהג ליסוע


יש לי ברירה ?!  


"יאיי אני הולכת היום למסיבת בריכה עם אנשים שאני לא מכירה !! " אמרתי בציניות 


"יותר טוב" הוא חייך


"אבל..." באתי להשחיל מילה


"לא! אני שונא את המילה הזאת " הוא אמר ושתקתי




נוו באמת , פעם הבאה אני לא מוותרת לו ... אני לא בקטע הזה עכשיו , אני לא יכיר שם אף אחד !! 




ירדנו מול מבנה ענק פשוט ענקק !!! לא הבנתי למה אנחנו עוצרים שם.




"אמממ לואי ? למה אנחנו יורדים פה ? " שאלתי




"אני מבין שאת רוצה לישון ברחוב היום" הוא אמר




"אני לא מבינה על מה אתה מדבר...מה קשור עכשיו ? זה מלון ? " עזרתי לנהג להוריד את התיקים




"לא ... זה הבית שלי , פשוט תיכנסי כבר" הוא אמר והשאיר אותי משותקת אל מול המבנה הנדיר הזה , הוא מטורף , הבנאדם פשוט מטורף ! למה יש לו דברים כאלה ?!!?




הנהג הסתכל עליי כאילו אני איזה מפגרת , היי ! אני לא ... אם אתם הייתם רואים את המקום הייתם חושבים שעובדים עליכם.




בפנים לא היה פחות יפה מבחוץ , היה שם סלון עננקק עם ספות לבנות וארוכות טלויזית פלזמה אני לא יודעת איזה מספר שיצאה מתוך פס דק , מטבח גדול עם טבחית ,  WII , דלת שקופה לבחוץ ושם הייתה בריכה יותר גדולה מהבריכה העירונית שלנו , עם שולחנות פינג פונג , צמחייה ענקית , ערסלים , כיסאות עם כריות , חדר כושר מה לאא היה שם ?!!?




"אל תיבהלי " לואי אמר "זה לא כמו שזה נראה , תרגישי בבית תשתמשי חופשי במה שאת רוצה ואם משהו נשבר אל תיקחי ללב " הוא הפיל בכוונה אגרטל שהיה לידו "את רואה... לא קרה כלום " הוא אמר




"אתה דביל , אתה יודע את זה ?" כעסתי על השטות שהוא עשה




"כן אני יודע הרבה אומרים לי את זה ... גם ככה לא אהבתי אותו,טוב בואי אני יראה לך את החדר שלך" הוא אמר בפשטות




"אממ , להביא את התיקים , נכון ? " שאלתי אותו




"יאפ" 




נכנסתי לחדר הוא היה נורמאלי , בהתחלה פחדתי שגם הוא יהיה מלא במנורות מברשת והכל לבן וזהב אני שנאתי מקומות שנראים כמו מוזאון .




אומנם גדול ויפה מידי אבל בסדר , הייתה בו טלויזיה מול למיטה מחשב , סיפריה , שולחן כתיבה חמוד , מיטה גדולה שהיא משמשת גם לספה , חדר ארונות שבתוכו היה גם פינת טיפוח ואיפור (אל תשאלו אותי למה הם שמו לי את זה ) ועוד חדר בתוך שבו היה מקלחת ושירותים ... אהבתי את החדר בייחוד כי הוא היה בצבע האהוב עליי.




"טוב , תתארגני תעשי את עיסוקייך מצידי תדברי אל החדר אם את צריכה משהו אני בחדר שלי זה קומה שלישית , אהה ובשעה שלוש כולם יגיעו את תכירי גם את אחי הקטן הוא בגיל שלך הוא פשוט בלימודים "




"שייטט היית חייב להזכיר לי את המסיבה הזאת .?! "




"חח לא נורא אם את לא יודעת לשחות אני אביא לך מצופים " הוא ליגלג עליי




"יום אחד אני אחזיר לך על כל זה " סיננתי ונכנסתי לחדר




פרק שביעי :


 


בשעה 14:00 נשמעו דפיקות על הדלת שלי




הייתי אחריי מקלחת , התלבשתי מהר וקמתי לפתוח




"אם את מנסה להתחמק זה לא ילך לך , את באה ..." לואי אמר


"מה ? על מה אתה מדבר??" שאלתי אותו


"אמרתי לך לבוא בשעה שלוש למה את לא באה ?"


"עכשיו רק שתיים . חשבתי שמבנינו אתה זה שצריך לדעת לקרוא שעון" אמרתי לו


"היילי חמודה...על איזה שעון הסתכלת?" שאל אותי שאלה מפגרת


"על השעון שהיה על היד שלי ? " עניתי לו


"ואת חושבת שהשעון שעל היד שלך מעדכן לעצמו שעברנו מדינה?" 


"לא הבנתי , הוא שעון או ג'יפי אס ?? " לא הבנתי מה הוא רוצה




הוא הניח את ראשו בין שתי כפות ידיו כאילו הוא מיואש מלהסביר לי משהו פשוט.




"עברת מישראל לניו יורק , מן הסתם שגם השעות יהיו שונות ! , השעה עכשיו שלוש וחצי " הוא אמר 


"יאווו נכון ! איך לא חשבתי על זה !! טוב אני באה , אה ואם אתה כבר פה תהיה נחמד ותכוון לי את השעון" ניצלתי אותו חח


 


לבשתי מכנס שורט קצר ועליון סטרפלס


מרגע זה הייתי חייבת לדבר באנגלית , אף אחד חוץ ממני ולואי לא יודעים עיברית,למזלי הייתי אלופה באנגלית בכיתה והבנתי הכלל.


ירדתי למטה ניסתי להיכנס לחצר מבלי למשוך אפילו טיפת תשומת לב הלכתי לפינה הכי רחוקה מאנשים שמצאתי ושמתי משקפי שמש כדי לא להתקל בעיניים של אנשים. 


הבעיה הייתה לואי , הוא ידע תמיד למצוא אותי




"מה את חושבת שאת עושה ? " הוא שאל אותי




"היי ! אני הבטחתי רק שאני באה זה הכל , לא יותר" 




-"טוב טוב צודקת אני לא אפריע לך...אבל..." הוא בא לומר משהו




"לא ! אני שונאת את המילה הזאת ..." החזרתי לו על זה שהוא השתיק אותי ברכב




"חחח טובה את ..." הוא חייך




מישהו בא מאחורי לואי "היי היי ! מי החתיכה הזאת ?! מותר לי להתחיל איתה או שהיא כבר שלך?" הוא פנה אל לואי




"שתוק דביל" לואי העיף לו מכה בראש




"O_o אע ? "לא הבנתי מי זה הבלונד הזה




"אל תתיחסי אליו , סתם דפוק " אמר לי לואי




"ולידיעתך סד , לא את לא יכול להתחיל איתה  כי היא בת דודה שלך ! "  לואי אמר לו




"היא מה ?! - אני מה ?! " שנינו קראנו




"היילי , סד זה אחי הקטן , סד , זאת היילי אתה יודע איזה..." הוא אמר




"אמממ אופסי ? :P " סד אמר




"חחח זה בסדר .." אמרתי לו




"טוב אני אשאיר אותכם פה , קולין הגיעה אני הולך אלייה " לואי אמר והלך




"לואי כבר הכיר לך את האנשים ?" סד שאל אותי




"אמממ...לא הוא נראה לי עסוק עכשיו" צחקתי


סד לא הבין למה צחקתי והסתובב , הוא ראה את לואי מנשק את קולין


"אחחח לואי לואי לואי ... בואי אני אכיר לך את החבר'ה במקום המאוהב הזה" הוא אמר והוביל אותי ליד כמה אנשים


"אלו חברים מהשיכבה שלי , היי חבר'ה זאת בת דודה שלי תגידו היי "




"היי!!" שמעתי את כולם קוראים ומחייכים , לא חשבתי שאנשים שם יהיו כאלה נחמדים ... אולי בכל זאת אני אוכל להתחבר אליהם




"אמממ...היי" החזרתי


"זאת קולין , שם - יושבת על לואי , זאת חברה של לואי כולם מתים עלייה פה היא חמודה כזאת" הוא סימן לקולין שלום והיא החזירה לו ופתאום שמה לב גם אליי וחייכה חיוך כזה גדול כאילו היא מכירה אותי . היא הייתה נערה בגיל של לואי בעלת שיער שחור ועיניים כהות .




פתאום שמענו מישהו צועק : "טוב אם כולם התחרו בג'ק אז הוא המנצח , נכון ? "






"לא! " סד קרא אליהם " היא לא התחרתה" והצביע עליי




היה שם ילד בעל שיער בלונדיני - חום, עם עיניים חומות , אולי חמש סנטימטר מעליי וכל הבנות הסתכלו על הגוף שלו , כבר הבנתי שהוא הילד המקובל מבניהם שכל הבנות נמרחות עליו.




הוא חייך אליי וחיכה שאני אבוא להתחרות מולו.




"לא לא אני לא מתחרה , אני גרועה בתחרויות" אמרתי ובאתי ללכת


הם קיימו שם תחרות צלילה וג'ק (הילד שלדעתי המקובל מבניהם) הוביל.




"את מפחדת להפסיד ? " הוא ניסה להתגרות בי 


"כן" עניתי לו מה שהוא לא ציפה


"אוקיי יודעת מה ? אם את מתחרה מולי ומנצחת את מקבלת מה שאת רוצה , אם אני מנצח אני מקבל מה שאני רוצה" הוא אמר




נשמע צילצול בדלת הבית 




"אני אלך לפתוח" אמרתי...




"לבנתיים תחליטי" הוא צעק




חזרתי עם חמישה מגשי פיצות , הם עזרו לי להרים הכל ואז אמרתי




"טוב ... תפנה מקום" כולם פתאום הריעו שאני בכל זאת הולכת להתחרות מולו


קפצתי לתוך המים הקטע הוא שלא חשבתי איפה אני אקום כשאני אצא מהם , כשהרמתי את הראש מהמים הייתי יותר מידי קרובה אליו לדעתי , הוא היה מבסוט מזה , והלכתי כמה צעדים אחורה והוא אמר 




"טוב אם אני מנצח.... אני מקבל ממך נשיקה" הוא אמר בביטחון




"לא די מה אנחנו ילדים בכיתה ג' ב'אמת או חובה' ?! " כעסתי 




"תרגעי אני לא כזה זבל , בלחי וזהו את פשוט נראת לי סגורה מידי" מי הוא שיאמר מה אני ?!




"יודע מה ?! בסדר ... אבל אם אני הולכת לנצח אותך - אתה רוקד סלואו עם לואי כולל צילום וכולל לעלות את זה ליוטיוב , עדיין בסדר מצידך ? " שאלתי 




"כן..." הוא ביאס אותי




"רגע רגע רגע !! " צעק לואי "מה אני קשור לזה מה זה אשמתי ?! " לרגע ירד לו הצחוק עליי מהפנים 




"את נראת לי סגורה מידי .... מוכר לי המשפט הזה , אתה נתת לו את הרעיון אז אתה גם תחטוף על זה" אמרתי לו




לואי וג'ק התחילו שניהם לצחוק "אוקיי אוקיי ... אני מוכן אבל אם המוניטין שלי יורד זה באשמתך " לואי אמר




"אין בעיה" 




"טוב טוב ... המשחק הזה הולך להיות חם" אמר ילד בעל שיער שחור קצוץ "שלוש ארבע ו..!! גוו !!!"




צללתי לתוך המים והתפללתי שאני לא יצא לפניו.


 


הייתי בתוך המים במשך שתי דקות , אפילו אני לא ידעתי שאני מסוגלת לזה...לא רציתי להישאר יותר אני יודעת שאם נשארים בכוח יותר מידי במים אפשר להיחנק.


 


הרמתי את הראש , והייתי המומה - ג'ק היה עדיין בתוך המים.


 


הוא יצא , אכלתי את הלב על זה שהפסדתי לו ועכשיו אני צריכה לנשק מישהו שאני לא מכירה.


 


"ניצחתי.." הוא אמר לי


 


"כן אני יודעת :\ " עניתי


 


"סתם סתם ... אני לא מנצל בנות " הוא אמר


 


"מה?" לא הבנתי מה הוא אמר


"עבדתי עלייך יצאתי ונכנסתי שוב , את אלופה - את ניצחת" 


 


והוו איזה אושר !! אני יותר מאושרת שלא הפסדתי מאשר שניצחתי .


 


יצאתי מהמים וגררתי את לואי למרכז וקראתי גם לג'ק.


 


"אוקיי אני עושה את זה , אבל לפחות תסבירו במצלמה למה אני עושה את הדברה הזוי הזה שלא יחשבו שאני מפגר" הוא ניסה לשמור על הכבוד שלו בתור המפורסם הגדול ביותר


 


"חחח אוקיי ... אבל שאני לא יופיע במצלמה" אני עדיין לא רוצה שידעו שאני קשורה אליו


 


הפעלנו מצלמה אחת וזה היה הדבר הכי מצחיק שראיתי בחיים שלי , הם ניסו להשאר כמה שיותר רחוקים אחד מהשני וכולם נשפכו שם מצחוק.


 


פתאום באה ליידי ילדה בעל שיער מוזהב , סוג של שטני היא הייתה נראת ילדה מאוד עדינה "היי , אני ג'סמין , שמעתי שאת הבת דודה של לואי וסד "


 


"כן" עניתי לה 


 


"חדשה פה ? " היא שאלה


 


"באתי מישראל ...אל תשאלי סיפור ארוך" אמרתי לה 


 


"חח כל הסיפורים של לואי מסובכים כאלה , מקווה שנתחבר . את אחי כבר הספקת להכיר" היא אמרה לי


 


"מי זה אחיך ? " שאלתי בתמיהה


 


"הילד שרוקד שם סלואו עם לואי , אנחנו תאומים אני הגדולה מבינינו אומנם בדקות אבל שמים לב לזה"


"חחחחחח באמת רואים , הוא נראה שתוטניק כזה את לעומתו נראת שקטה ומחושבת כזאת" זה באמת נראה לעין


 


"חח אני יודעת , אבל אל תראי אותו ככה ...  זה הבנות מסביבו שגורמות לו להראות כזה מקובל מידי , הוא שונא את זה , את כבר תתחברי לכולם את נראת כזאת חברותית"


 


"אני מקווה ..." אמרתי בחיוך , היא נראת ילדה ממש נחמדה


 


"אהה ודרך אגב ... ג'ק נדלק עלייך , שלא תגידי שלא אמרתי" היא אמרה והלכה


 


 


שנייהה , מה היא אמרה הרגע ?! אה?


 




 




























 

נכתב על ידי ללא גבולות דימיון , 19/11/2012 14:46  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מבצע עמוד ענן - מנקודת מבט דרומית


טוב...בהתחלה זה היה רק אחד שבא בלי קשר לא הבנו מה קורה אבל המשכנו בשגרה כי ידענו שאי אפשר לבטל לימודים על כל אזעקה שתהיה.
באשדוד עברו להם יומיים שקטים במיוחד , רצינו לחגוג לחברה הכי טובה מסיבת הפתעה ליומולדת במסעדה , כשהלכתי לקנות דברים אחרונים שמעתי אנשים מדברים מוזר , אמא אומרת לבן שלה "אם תהיה אזעקה אתה רץ איתי לשם ! " ואחרת מדברת בטלפון "את בבית עם הילד בממ"ד בזמן שאני יוצאת החוצה לקנות לו טרלינג"
חשבתי שהם עדיין בלחץ מהאזעקה הקודמת שהייתה לכן התעלמתי.
מיד כשהגעתי הביתה נשלחה לי הודעה שהיומולדת יבוטל , התקשרתי במהירות למי שארגנה את זה ושאלתי לסיבה היא אמרה לי שישראל חיסלה בכיר של חמאס והולך להיות בלאגן , בקושי לצאת מהבית מותר .
חשבתי שזה יהיה כמו כל פעם ,פשוט נכנסים לממ"ד והכל טוב אבל האזעקות לא הפסיקו !!
בהתחלה זה היה השטויות של הילדים שאומרים - יש אין לימודים או אוף למה העירו אותי ?!
אבל כולם התחילו להבין שזה קצת יותר מסובך ועדיף כבר שיעור מתמטיקה מלרוץ כל רגע לממ"ד
כל עשרים שניות נורה טיל רובם בדרום עד שעברו גם למרכז :\
זה שאתה יודע שאפילו להתקלח בשקט אי אפשר ... אפעם לא פחדתי מהדברים האלה ! גם עכשיו אני לא מפחדת , אני מאמינה בקב"ה כמו שתמיד עזר לנו , הוא לא נוטש אותנו אף פעם.
אז למה אני רושמת את זה ?!
שתבינו .
שתבינו איזה שיגרה עוברת הדרום , ילדים שנולדים למצב הזה .
אמא שרצה ברחוב באמצע אזעקה עם תינוק ביד ויודעת שרק גופה יוכל לשמור עליו עכשיו,
בסדר רק אזעקה היא כבר כמו מוזיקת רקע של העיר... אבל אחרי ששומעים שיש שלושה הרוגים מתחיל להיקלט מה הולך פה , זה לא עוד סתם משחק ... פתאום לחשוב שהאח שלי שבצבא צריך להיכנס לתוכם,כבר מפחדים לחשוב , פשוט רצים למקום מוגן.
בעזרת ה' שכולם ישמרו על עצמם וכולם ישארו בריאים ושלמים .
כל עמ"י ביחד - בשביל הצבא שלנו , בשביל המבצע והמטרות כל עמ"י מוכן לספוג ולהתמודד כי כולם יודעים שכל אחד תורם מעצמו חלק בשביל הכלל.
צה"ל - תמשיכו בעבודה הטובה ותשמרו על עצמכם , כולנו פה מחכים לכם ומאמינים בכם

תשמרו על עצמכם ותאמינו שהכל יהיה בסדר בעזרת ה' 
נכתב על ידי ללא גבולות דימיון , 16/11/2012 10:02  
הקטע משוייך לנושא החם: עמוד ענן - הפסקת אש
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פרק חמישי:


"אז הנה הכרטיסי טיסה שלכם .... לואי , הבטחת שתשמור על היילי הכי טוב שיכול להיות , אנחנו סומכים עלייך .


היילי הלאויי שהיינו יכולים לבוא איתך , נבוא לבקר שמרי איתנו על קשר יומיומי אל תעלמי לנו שם ברחובות ניו יורק ."


 


כמו שאתם מבינים לואי ואני בדרך לניו יורק , אני מודה שזה הדבר הכי מלחיץ שהיה לי , לעזוב ככה את החברות , משפחה , הכל ! בשביל ... האמת היא שאני לא ממש יודעת בשביל מה .


 


"חחחח אני לא ייעלם אמא , ותפסיקי להוריד דמעות זה מביך אותי" עניתי לה


"אמא שלך רגישה ,אין מה לעשות" אמא ענתה בצחוק


 


אני יודעת כמה אני יתגעגע ליעל ולכל שאר החברות , מה אני יעשה בלעדיהם ?!!


כשהודעתי להם על זה הם חטפו שוק ! הם לא רצו להאמין ולא יכולתי להסביר להם למה אני בכלל עוזבת (חוץ מליעל) , הבטחתי לאמא שאני לא לוקחת סיכונים .


גם ככה זה בטוח יתפרסם תוך חודשיים מקסימום , אני כבר רואה ב"רוח הקודש" שלי את כל הפאפארצי הרכלנים מחכים בשדה תעופה ללואי ואיך שהם יראו ילדה הם יתחקרו את הסבתא רבתא שלה עד שימצאו תשובה שתספק מזון טרי לעיתון שלהם.


 


"כל הנוסעים מישראל לקליפורניה\ניו יורק מתבקשים לעלות למטוס 774 ... תודה ! " שמענו את הכרזה


"זה הסימן שלנו ..." אמר לואי


 


אמא חיבקה את שנינו חיבוק חזק וללואי סידרה את הצאוורון כאילו הבן שלה , אבא לחץ לו יד ואז צחק(שלקח ברצינות את הלחצית יד) וחיבק אותו . וכמובן שגם אותי.


 


נפרדנו לשלום , רציתי לבכות ... אבל זה לא הזמן לשבש הכל , אני לא מאמינה שאני אומרת את זה משמחה או מעצב אבל ...- ניו יורק , הנה אני באה .


 


~במטוס~


 


"צריך להיות כזה משעמם במטוס?" שאלתי את לואי


 


"כן" גיחח לואי , " אבל לי יש שיטות מעניינות לעיסוק במטוס - לשמוע שירים"


 


"שיטט אין לי מספיק טעינה לשמוע שירים לנסיעה " התבאסתי ונאנחתי


 


"קחי" הוא הושיט לי את הפלאפון והאוזניות שלו


 


"לא ... למקרה ולא שמת לב יש לי פלאפון מתקופת האבן , בן גוריון היה מתקשר דרכו לאמא שלו כשרצה אוכל , זה היה הנייד של פרעה והשפורפרת של אדריכלוס ואפילו אין לי מושג מי זה אדריכלוס וכל זה מסיבה אחת ! - נתנו לי פלאפון גרוע כי ידעו שגם ככה אני יהרוס אותו , אז לבריאות ניידך , שמור אותו רחוק ממני "


 


"חח אל תדאגי אני סומך עלייך שגורלו לא יהיה כגורל הפוסטר שהיה בחדר שלך " הוא שם אותו ביד שלי


 


"יאווו אייפון חמש ?! חשבתי שיש רק S4 ! אתה מטורף ?! " הייתי המומה


 


"ואאא תנשמי , כולה אייפון ..." אמר בפשטות


 


"חמש , אייפון חמש .. אני מבקשת לתת לו את כבודו הראוי לו " 


 


"חחחח אווייש איתך שמעי שירים ותהיי כבר בשקט" הוא עצם עיניים וצחק עליי


 


"אתה עוד תתגעגע לחפירות שלי" 


 


"חח כן ברור ,כאילו שהייתי שורד חפירות של אישה" המשיך לדבר בעיניים עצמות


 


"ישלך מזל שבידי נמצא כרגע דבר קדוש , אחרת הייתי מחטיפה לך..." 


 


לאחר שמונה שעות במטוס , התעוררתי , רציתי להתמתח אבל לא היה לי מקום :\


עבר איזה דייל עם כוס מים ובטעות פגע בלואי שקם בבהלה .


 


"אויי סליחה אני ממש מצטער , לא שמתי לב " אמר הדייל בלחץ


"זה בסדר , לא נורא ... רק מים" הרגיע אותו לואי 


"אני אביא לך משהו לנגב את זה " רץ בחזרה


 


"מה את מחייכת לך שם בשקט ? " כנראה שלואי קלט את הגיחוך שלי


 


"כלום ... פשוט מעניין אותי איך זה להתעורר עם כוס מים קרים בפרצוף " לא יכולתי יותר והתפקעתי מצחוק ולואי גם


 


"לא נחמד ... בכלל לא נחמד , מניסיון " אמר לי


 


"חחחח XD פשוט היית צריך לראות את הפרצוף שלך!! ,  ישנת לך בשקט נפשך ..פתאום פלאאקק כוס מים קפואים לפרצוף קפצת מהמקום! " צחקתי


 


"חכי חכי , מחר על הבוקר ככה אני מעיר אותך ! " הוא אמר


 


" לאלאלאאאא !! זה לא אשמתי ! זאת לא אני ביקשתי את הכוס מים " נבהלתי שזה באמת מה שהוא יעשה


 


-"בבקשה אדוני הנה מגבת , ולילדה החמודה פה הנה הכוס מים שהיא ביקשה..." אמר המלצר הניח והלך 


 


"לא הכוס מים שלך , אה ? " לואי הסתכל על הכוס מים שביד שלו ואז עליי


 


"חחח נכון אני ביקשתי ממנו ממזמן , אממ אופס ? " הלך עליי :P


 


"הבנתי ... אז זאת הייתה השיטה שלך - לנסות להרוג אותי בבהלה על זה שאמרתי שנשים חופרות " חח איזה רעיונות יש לו


 


"חחחחח באמת ששכחתי מזה . טוב אתה רוצה להביא לי את זה ? " שאלתי אותו


 


"הייתי מעדיף לשפוך עלייך את זה אבל זה קופא לי בידיים אז קחי . " הביא לי את הכוס הקפואה וניגב את המים מעצמו


 


מישהו בעט בכיסא שלי מאחורה ואז גם עליי נשפכה חצי מהכוס שבאתי לשתות כמה שלואי צחק ... הייתם צריכים לראות את זה


הסתובבתי במהירות לראות מי זה היה וישר התעצבנתי !


 


"נוו אתה רציני ?! עכשיו אתה אחראי למצוא לי מגבת " 


 


"אופס מצטער ילדה יפה , אני פשוט רציתי להתמקם וזה היה בטעות " ענה לי ילד בעל עיניים כחולות ושיער שחור בערך בגילי במבטא צרפתי .


 


"חח עזבי אותו .. קחי את המגבת" לואי העיר לי לחזור למקומי ולא להציק לאנשים 


 


"שלא תעז ..." כבר הרגשתי את הצחוק שלו בא


 


"אוקיי , אוקיי אני יחנוק את עצמי מצחוק פנימי" הוא ניסה לשתוק ועדיין שמעתי גיחגוחים


 


"אם כבר מדברים על 'ילדה יפה' את כזאתי שנמסה לבנים שנדלקים עלייך ? " לא הבנתי את פשר השאלה


 


"לא , ממש לא .. אני האחרונה . למה ? " ניסתי להבין


 


"אם לא זה מעולה , למרות שאני לא מאמין שתשרדי בניו יורק ... הבנים שמה נחשים , גם אם תבטיחי לעצמך שלא תידלקי עליהם זה יקרה" התחיל להנחות לי


 


"אני שונאת את השטויות המפגרות האלה , הם סתם מסיחות את הדעת מדברים שבאמת חשובים אז אנמצב ..." הסברתי לו 


 


"פפחחח כן בטח , אני שם לך סטופר איך שנוחתים... או שאולי אפשר בעצם להתחיל אותו עכשיו" הזיז את הגבות כמתגרה בי והסתכל לכיון הילד שהיה מאחורה .


 


"מה ?!! היית מת !! " קראתי


 


"יאלה לכי לישון כבר מאוחר ... חלומות פז" הוא אמר


 


עצמתי את העיניים...


 


"ושלא תחלמי לי על כל מיני נערים " 


 


נתתי לו אוטומטית מכה בכתף תוך כדי שעיניי היו עצומות הוא גיחח , והמשכתי לישון ...


 


 


 


 


 


 


 


 


 

נכתב על ידי ללא גבולות דימיון , 6/11/2012 21:20  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי:  ללא גבולות דימיון

בת: 26



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

קוראים אותי
הבלוג משוייך לקטגוריות: מגיל 14 עד 18 , בלוגי בנות , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לללא גבולות דימיון אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ללא גבולות דימיון ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)