נוסטלגיה זה שם גדול ליופי גדול.

אז פה.

פה עכשיו.

עם השיר הזה והחצי כאב הזה בלב.

עם התקווה הזו והחוויה ההיא.

אז בוא נמשיך,

בוא נגיד לאנשים שהכל כרגיל,

כי אחרת זה קצת כבד.

רצית להצליח,

ואז אמרו לך שבכלל רצית לשמוח.

כשיש לך הרבה מילים ואין תבנית,

כשיש לך חצי סיפוק ואין מטרה.

כשקיבלת מחמאה ועדיין לא נשפת את השאיפה.

כשעולה שיר חדש

וגם הוא נוגע

ואז את מבינה שאת פשוט רגישה לעולם הזה.

ועוד לא בחרת למי לספר את זה.

קצת מוזר הרגע הזה שאני נותנת לעולם אחד שלי להכנס לפתחו של עולם אחר שלי.

את שניהם אני אוהבת ושום קשר בניהם.

קוראים "משוגעים" אחד לשני והאמת שזה הגיוני,

שכל אחד מיישר אותי מכיוון אחר.