נוסטלגיה זה שם גדול ליופי גדול.

הכל נמחק, בטעות.

ובכן... זה אומר לכתוב מנקודת הזמן הזו.

זו שקצת מתאבלת על שפיכת הלב שנמחקה,

שעפה לה אי שם לנסורת של האינטרנט.

וגם זו שקצת משויררתמכבלי המילים הקודמות.

כי אולי התשובה שלי היא לומר שהכל טוב יותר מאי פעם.

שאני לומדת לנשום.

שאני מתגעגעת.

שהיתה לי תזוזה בלב מבחור. או מחשבה מעבר. או ציפיה.

רציתי בעצם לומר שישרא מתעלל בי קצת. לא מאפשר לי תמיד לכתוב, אבל נפתח במקרים לא צפויים, כשאני לא מוכנה.

אבל קצת יותר רציתי להגיד שמוזר לי שאנשים מדברים כאילו יש מתכון לחיים. כי אני כל כך רציתי וניסיתי ואני לא יכולה להרגיש שהכל מעולה. 

שיכלית כן.

אבל משהו אחר לפעמים מרגיש טוב ולפעמים...

לפעמים בא לי לעשות החלטות שטותיות כאלו.

כמו להתחתן עם הבחור שהתאהבתי בו

או לפרוש מהלימודים כי הם מפריעים לקצב הנשימות שלי.

או לעבוד רק בחוות סוסים. אך ורק שם. עם כל הריח והעייפות הגופנית.

לפעמים אני יודעת שאני צריכה מישהו אחד,

חכם לב, שיכול לשבת תקופה כדי להבין אותי.

כדי להגיד שלא תמיד מאושרים

וכמעט אף פעם לא מסופקים.

אלא אם לא הזמנת את זה מראש.

צריכה כתיבה מחודשת.

אבל טיוטה כבודה במקומה.