נוסטלגיה זה שם גדול ליופי גדול.

אתה יצור קטן, יצור קטן שבלב- אני מציעה אולי שתלך..

אתה אומר לי "איכס" ואומר לי "די"

ואתה יודע כמה אתה מכביד ואני שואלת עד מתי?

כי בכל דרך כבר ניסתי לגשת אלייך, לבדוק מה עיניינך

לכפות עלייך עזיבה, להתעלם ולדבר

ואתה שם יושב, מחכה וממתין.

זה שבכל פעם אתה מוצא סיבה אחרת זה לא לעיניין,

תפסיק להתלות על לחץ הלימודים, הצעקות בבית ופחדים של אהבה

כי הם לא הסיבה,

ואתה שוב שוב ושוב בורח ונשאר בורח ונשאר.

רק תגיד לי יצור קטן, איך אשלח אותך מן העולם?!

כשאתה יודע שיהיה שם מישהו לתפוס אותך זה יכול לתת לך לרצות להתאמץ לעלות בלי לפחד

ויכול לתת לך את התירוץ להרפות כבר עכשיו.

במה זה תלוי?

אני חושבת שזה תלוי אם סיכמתם במפורש שהוא מבטיח שהוא תמיד יהיה שם..

אם הוא הבטיח העברתם את רוב האחריות לחיים שלכם אליו

אם אתם בטוחים בו מבלי שיאמר זאת עדיין יש לכם את טיפת ההיסוס

ואני מאמינה שטיפת ההיסוס הזאת טובה,

כי אז אתה מוכרח לא לקחת סיכון ותמיד להיות שם בשביל עצמך, בידיעה שמתי שזה יפול יש סיכוי גדול שיהיה שם מישהו אחר בשבילך.

לא הלכתי למפגש הזה בערב חג למרות שכל כך רציתי לפגוש את כולם (נקרא להם החבר'ה?) הבנתי שאם זה ככה  כנראה שזה צריך להיות ככה

בשבת היא עשתה לי פרצופים ומרחה את הזמן אז פשוט יצאתי.. בדרך ירד גשם והיו רוחות ולבסוף כשהגעתי ההמתנה הרגישה כמו נצח אבל ידעתי שיש לי חובות עצמיות וגם אם זה נראה לא שווה את זה אני אלך בגשם באזור הפחות נחמד הזה לבד ואקריב. כן, אקריב.

ישבנו ודיברנו שלוש בנות וילדה קטנה בת שלוש שלא הפסיקה לקפץ כי היא חשבה שהיא ארנב ואז הוא נכנס והוא אמר 'שבת שלום' וכולם אמרו וכל הקטע הזה של ההתחלה,

המשכנו לדבר אבל שמתי לב שפתאום נהיו שתיקות מעיקות וכן היה נחמד והכל והוא לא השרה עליי לחץ מסויים אבל הרגשתי שזה מיותר,

רציתי לצאת קצת לבחוץ כאילו לנשום אויר אבל איזה דפוק זה יהיה לעשות את עצמך יוצא לסיבוב בחוץ בגשם הזה?

אני חושבת שהקטנטנה לא אהבה כל כך שלא מתייחסים אלייה אז הצעתי לה שנצא לטיול ושיחקנו סתם משחקים גרועים שמלהיבים ילדים קטנים העיקר החיוך שלה שהשכיח ממני דברים. לא דברים רעים, אבל דברים שעצם זה שהם כבר לא כל כך מאיימים עלייך נותנים לך לברוח בנחת.

במוצא"ש התארגנתי למימונה אצלה שהיא הזמינה אותי ואת כל הצוות בנות, כמה שינויים קטנים כמו להחליף חולצה, נעליים ולאסוף את השיער ומשום מה נראתי כאילו אני יוצאת לחתונה וזה היה די בסדר מבחינתי כל עוד יהיו כמה בנות שיגיעו משקיעות יותר ממני (לא השקעתי.)

היה פשוט מצחיק ומושלם, אני פשוט אוהבת אותן!

אחותו הגיעה והיה לי מוזר שאני מכירה שתי אחיות שלו ויכולה להגיד לעצמי שהוא יפה בזכות עצמו, הוא כל כך דומה להן וכל כך לא. מעולה. איזה נורא היה אם בכל מבט בהן הייתי חושבת עליו או משווה אותו או רואה אותו בבת, אוי.

היה להן פשוט קטעים שהן הביטו בי כולן והסבירו לי 'איזה יפה' אני, ה'תגלית' של מי אני וכ'ו ואז גילתי שכל פעם אני מגיבה אחרת לדברים האלה..

היה פשוט מצחיק, יש להם את זה, אני פשוט אוהבת את החבר'ה האלה..

אז ב12:00 בלילה אמרתי להתראות יפה נסעתי הביתה ואז הגעתי לפה וכתבתי כותרת גרועה על מימונה :)

לא עוד הרבה זמן, האמת היא שעוד יומיים בעצם אני אהיה בת 16

מעולם לא הבנתי מה השינוי מספר הזה אומר,

מרגיש לי כאילו יכולתי לבחור תאריכים אחרים לציין בהם את ההתבגרות שלי

ואם יכולתי פעם בשנה להגיד "אוקיי, אני קובעת שפה גדלתי בשנה" ?

הרגעים היפים ביותר כשמאוהבים זה הרגעים בהם הם לא ביחד

הרגעים בהם הדמיון עובד

לפעמים גם מאוד משקר.

קצת פנטזיות קצת מציאות סובייקטית

זה כל מה שצריך כדי להבעיר גחלת.

תקראו מידי פעם את הקטעי טיוטה האלו שבחרתם לכתוב אבל לא לפרסם.

ממש מידי פעם.

טוב נו, שיחה בוגרת עם ילדה קטנה שיורקת ארס לא אמורה להבעית אותי או משהו

אבל זה כן נראה לי הגיוני שתהיה לי אבן קטנה בלב,

ולא אני לא מוכנה לקחת אישית פגיעות כאלו, ולא אני גם לא עניתי לה בצורה ילדותית כמו שהרבה שאני מכירה כן היו עושים

דיברתי איתה בהגיון מלא, קצת כאב לי עלייה שהיא מדברת בצורה הזו, שהיא לא מעריכה השקעה בלתי פוסקת

אבל ספגתי ואמרתי לעצמי שזה בסדר, 

שאני חייבת להיות עכשיו הבוגרת בינינו.

ואם היא ציפתה שאני אהיה ילדותית היא לא קיבלה את זה, כי רק הערפתי עלייה יותר אהבה ומצד שני קשיחות שאני עומדת על שלי

והיא המשיכה לירות. אבל לא ציפתי אחרת ולכן זה בסדר.

רק מקווה שלעמוד במטח הזה למענה באמת שינה לה משהו בלב,

אחי הגדול בטח היה אומר לי שוב "מה את צריכה את זה?!"

ואני אף פעם לא יודעת למה,

כי זה נורא הגיוני לא לרצות את זה

מי מוכן להשקיע את כולו בחבר'ה שחיים בשכונה קשה

שעד שיש לו סוף שבוע בבית - לנסוע בשביל איזו פעילונת 

לשאוב מעצמו כוחות נפש למטחים שבאים מידי פעם

קצת לדפוק לעצמו את הלימודים

וכשאין לך ממש זמן לעצמך, להבטיח (ולהוכיח) שאתה תמיד שם בשבילהם.

לשכוח לרגע ממצבי הרוח שלך וכמה אתה עצבני על כולם,

לשכוח מהמריבות בבית ומאיך בכית היום-ולהיות שלם בשבילהם.

מי מוכן?

גם אני לא הייתי מוכנה, אבל אחריי שנכנסתי לזה

חטפתי יותר משחשבתי

ועדיין נשארתי.

כל פעם אני חושבת על זה,

הם אשכרה צופים בך, בכל מהלך שאתה עושה,

הם מסתכלים עלייך בתור מישהו בכיתה י' ונכנס להם למוח שככה צריך להיות מישהו בכיתה י'

ועכשיו זה בידיים שלך הדבר הזה,

איך אתה באמת חושב שמישהו בגילך צריך להתנהג?!

אפשר גם להיות טיפשים ולשכוח לרגע מהצד השני ולנהוג בתגובה הכי טבעית

אפשר לצעוק ואפשר למלמל קללה ואפשר לעשות פרצוף סנוב

אבל אל תתלונן אחר כך על הסגנון של החברה,

כי הייתה לך הזדמנות לבנות משהו ובחוסר רגישות החרבת אותו

ילדים צריכים מישהו מספיק חזק שיעמוד שם ויספוג

מישהו שיוכיח להם שיש דברים מעבר לכל מה שהם מכירים

שיפתח להם את המחשבה, שיגרום להם לתהות.

וזה בסדר שהמבוגר הזה אחר כך ילך וישבר ליד מבוגר אחר

אבל לא ליד הילד,

כי הילד צריך לראות את התופעה "אדם בוגר" ולא עוד ילד.

עריכה:

אז זה המכתב שהחניכה שלי שלחה לי יום אחריי המקרה,

בנוסף לזה היא כתבה איך היא לא אוהבת את האזור שהיא גרה בו כי הוא מפחיד אותה

ואיזה בעיות יש לה במשפחה ואיך היא סומכת על אמא שלה ורוצה להגן על האחים הקטנים שלה

חלק מהשיחה-

"ממש תודה על העזרה אני ממש אבל ממש מצטערת על אתמול את צדקת אני צריכה לנסות ללמוד ניסתי והצלחתי תודה לך שהאמנת בי וגם אחרי שדיברתי לא יפה האמנת בי ותודה שסלחת לי ממש תודה על העזרה זה היה לי ממש קשה סיימתי בזכותך. את העבודה בעברית אני ינסה להתמודד לבד כי עם אני מנסה אני רואה שאני מצליחה ממש תודה לך מקרב לב תודה רבה ביוש"

ואני האמנתי בה שהיא גדולה מהחיים ומשהו אחר תוקע אותה

והאמנתי שהיא כן יכולה להגיד תודה סליחה ובבקשה

יש את כל ה"בילבולי מוח" האלה שאומרים שילד שקשה לו רק צריך מישהו שיאמין בו, 

לא ויתרתי לה, האמנתי בה, חטפתי על זה כמו שצריך אבל עמדתי על שלי שהיא טובה ממה שהיא חושבת

והנה סוף סוף- גם היא יודעת את זה.

ואי אפשר להסביר את התחושה.

קניתי בגדים מחנויות מוכרות( לשם שינוי ) מבלי לשנוא אותן

סידרתי את החדר כל יום

קניתי נעל עם עקב קצת גבוה מסנטימטר- אמ כן, אני הולכת ליפול.

רזיתי מאוד. דווקא בקטע טוב

השתזפתי מכל הטיולים האחרונים

פיתחתי תמונות חדשות

התאהבתי. עצרתי את זה, זה חזר, עצרתי את זה, זה נתן לי סטירה הושיב אותי בשקט והמשיך להסתובב לי בלב.

היי, יש לי החודש יום הולדת..

התמכרתי לנס קפה בכוסות גדולות.

אין לי מושג למה כתבתי את כל זה, אבל בטוח יש לי מטרה נסתרת ( גם אם היא נסתרת מעצמי)

ומה אני אגיד? הלוואי ויהיה חידוש אמיתי וטוב גם בלב ולא רק חיצוני.

חג שמח שיהיה. בתפילות.