נוסטלגיה זה שם גדול ליופי גדול.

מה אתה רוצה לעשות ?

 מה אני רוצה לעשות ? אני רוצה לזרוק הכל לעזאזל בלי להתחרט אחר כך . בלי לשאול אף אחד איך ואיך , לעשות ופשוט לזרום עם הסחף , לדעת שגם אם טעיתי זו הבחירה שלי .

לא לפחד , להיות אמיץ , פשוט להיסחף , להמשיך כאילו כלום לא קרה . לא לסבול בגלל טעויות . לא להרגיש אשם , לדעת שכלום לא באשמתי .

אני לא רוצה שיצעקו עליי ויגידו לי מה לעשות , מעולם לא רציתי גבולות . יש לי כבר את שלי.

אני לא רוצה הוראות , אני רוצה המלצות.

פשוט לקפוץ חופשי מהמטוס ובלי לשים פסיקים מיותרים בחיי . לחיות . לחיות ולאהוב .

לדעת שאני לא רוצה להסביר כדי להיות נכון . שאני רוצה להסביר כדי להרגיש נכון.

לא להתפוצץ כשאני לא מקבל את מבוקשי . בעצם לא לקבל תמיד את מבוקשי אבל לרצות אותו . להשיג כל מה שאני רוצה אבל לא.

לחבק מישהו אוהב , לחבק מישהו שבאמת אף פעם לא ילך . מישהו שאני מאמין בו.

אבל זה . זה מה שאני רוצה , זה לא מה שאני יכול.

נמאס לי , אני לא רוצה שתקראו את זה ותרחמו עליי. אני רק רוצה להוציא את זה כאילו עשיתי עם זה משהו.

אני לא רוצה "לדבר עם אמא על זה"  אני לא רוצה לחשוב כאילו קרה משהו.

אני בעצם לא רוצה לספר לאף אחד אבל מתפוצצת מבפנים.

פשוט נמאס לי לעמוד במקום ולהתסתחרר פתאום , להרגיש כאילו אני עוד רגע נופלת אבל לתפוס את עצמי חזק.

שונאת שאנשים רואים את זה ואני משקרת להם שלא קרה כלום והם דימיינו.

שונאת את ההרגשה שמבקשים ממני ללוות ולהסתובב עם מישהו בחוץ ואני ממציאה סיבות אנוכיות כשהפחד שלי הוא להתמוטט באמצע הרחוב.

אני שונאת לבכות על הדבר הטיפשי הזה , וכשאבא אומר שמשהו בבדיקות נראה לא טוב אני מעודדת אותו ואמרת שאני מרגישה מעולה.

הסבל שאני עוברת אחריי כל דבר שנכנס לי לפה . לא עשיתי כלום , באמת ! עם כל התחושות שלי על כמה שאני רוצה לרדת במשקל מעולם לא הסכמתי  להרעיב את עצמי . גם אם הייתי יורדת בצורה משמעותית כי שכחתי לאכול יום אחד הייתי כועסת על עצמי , אף פעם לא עשיתי דברים שכאלה בכוונה.

אני לא רוצה את הדבר הזה ! ניסתי הכל , אני לא רוצה עוד להתייסר בשקט אבל אני לא רוצה לדבר עם ההורים , אף פעם לא באמת רציתי לדבר עם ההורים.

לא רוצה להגיד לחברה , לרופא או לכל אדם אחר אבל בתסכולים שאני עוברת את זה לבד.

נמאס לי , נמאס לי לשמור את זה כל כך הרבה , אני רק רציתי להוציא את זה איפשהו ושום מקום לא מתאים באף מקום אני לעולם לא ארגיש בנוח לדבר על דבר ששמרתי לעצמי כל כך הרבה.

לא אכפת לי אם עשיתי טעות לכתוב את זה . רק להוציא את התחשות , הייתי חייבת.

סליחה לכל אלה שקראו את זה.

הרגע הזה שאת נזכרת שאת מתגעגעת לאדם שמותר לפתוח מולו.

אדם שלא יודע כלום עלייך אבל בעצם יודע הכל.

כזה שלא תפגשי לעולם וכל מה ששפכת נספג במקום שלא ידוע לך.

שברגע שיש לך חשק להגיד משהו את פשוט תגידי , את לא תנסי להשאיר רושם טוב ולפחד שיאבד.

לדעת שיש מישהו שתמיד יהיה מוכן להציל אותך אם כמעט תפלי מהגשר אך לא יוכל לעשות זאת.

הקסם הקטן בלתת ללב שלך להיות המרכז , בלי משחקים והתרשמיות.

דבר שכזה קיים ? אני מתגעגעת או מצפה ?

איך שאני אוהבת לקום\להיות ערה בחמש בבוקר ופשוט לצאת למרפסת . 

להריח ריח של אויר נקי שכאילו החליפו אותו באמצע הלילה , לראות איש מטייל עם הכלב , לשמוע שקט ואולי רק מכונית אחת.

לשמוע באמת ציפורים בבוקר ולא מתוך סרטי דיסני.

הכל שקט פה.

אפילו הירח המלא שבעוד רגעים ספורים יחליף משמרת עם השמש.

נראה לי שאני אשאר פה קצת ואז אלך לישון , אני בטח ישן עמוק . 

אולי אפילו יועיל לי בצום (:

לילה\בוקר טוב.

אמא . אבא . אני רוצה לאמץ לוריס.

פרק חמישי - טעות.

"ג'רמי , מה זה החושך הזה ?!" קולה של סול ניסה לגבור על קולות הטראנסים.

הוא סימן לה בידו להתקרב עוד לבר כדי שתשמע טוב יותר "כל האורות נפלו , אין לי מושג איך כדור הדיסקו שרד !" צעק גם הוא.

היא הנהנה בהבנה והביטה שוב מאחורייה. זה היה לשם שינוי מראה נחמד , הכל היה חשוך עד לחושך מוחלט , מהצדדים נשמעו קולותיהם הרמים של כולם ובאמצע ניצב כדור הדיסקו המרהיב בצבעיו ומאיר על היחידים שברחו לפעמים תחתיו . הוא בטח עובד על בטרייה חשבה סול.

סול ידעה שאסור לה ללכת לברים , היא ידעה שההורים שלה לא היו רואים את זה בעין יפה , אבל עד לפני שנה היה אכפת לה . רק עד לפני שנה כשהיא עוד ניסתה להרשים במיוחד.

"היי ,ילדונת !" ג'רמי קרא במבטאו הבריטי בשם החיבה שלו לסול "אף אחד לא בא איתך ?".

סול הנידה בראשה לשלילה והיה נראה באור הקלוש כי ג'רמי קצת טרוד מהעיניין "תרגע ג'יי , הכל בשליטה" היא אמרה ורצה למרכז הרחבה.

סול קיפצצה ושעורתייה הזהובות קפצו יחד איתה . היא הרגישה שהיא מרחפת , היא הרגישה שבכל קפיצה היא דוחקת את כל הבעיות שלה מתחתיה.

לבסוף סול התעייפה מעט היא  הלכה לשבת על כיסאות הבר , לרגע עלה רעיון במוחה ...היא ידעה שזו תהיה טעות לשתות כשהיא לבדה אבל הרצון לשבור חוקים נשמע לה יותר מפתה.

היא ביקשה מג'רמי המופתע "שוט" כשהוא ניסה להוריד אותה מהרעיון היא התעקשה וקיבלה את מבוקשה.

היא לא הבדילה בשינוי באותו הרגע , היא לא ידעה מתי האלכוהול אמור להשפיע על גופה אבל הייתה חסרת סובלנות.  בין היסוס לבקשה היא החליטה לנסות את מזלה שוב.

היא הסתכלה עליו במבט שרמז כבר הכל.

"לא , לא זה לא יוביל לטוב" הוא אמר לה.

"תפסיק להיות כזה דאגן , אני אפילו לא מרגישה את זה" היא הצהירה.

"עוד חמש דקות את תרגישי את הסיחרור טוב מאוד" הוא קבע.

"אחרון וזהו , מבטיחה !" סול התחננה.

ג'רמי המותש הביא לה בפעם השנייה כוס קטנטנה וחריפה. "שטות אחת ואני אחראי לקרוא לרון לאסוף אותך"

"אוחח תשתחרר" היא כעסה שהזכיר לה את 'הנהג הפרטי' שלה.

סול קמה בחזרה לעבר הרחבה , היא קוותה שההתפרעות תגרום לשתייה להתפשט בגופה.

סול התעופפה לצלילי המוסיקה , הטראנס הכבד גרם לה לכאבי ראש ובכל זאת היא לא עצרה , בכל קפיצה שלה ראשה הרגיש כאילו מכים בו , בסופו של דבר היא הרגישה שהאלכוהול מתחיל לזרום לה בגוף והאנדרנלין משפיע , היא הייתה חייבת כיסא , היא הסתחררה ורגע לפניי שנפלה נחתה על אחד הכיסאות מול ג'רמי.

"הוו , לא ילדונת . את לא מקבלת עוד" הוא קבע והרחיק ממנה כל משקה אפשרי.

היא החמיצה פרצוף שגם באור הקלוש העיד על אכזבתה והניחה את ראשה על שולחן הבר.

"את רוצה שאני אחזיר אותך הביתה ?" ג'רמי שאל.

בלי לענות היא הרימה יד רופפת גבוה וסימנה באצבעה 'לא'.

מישהו שלא נראה בבירור התיישב בכיסא ליד סול.

"הקול שלך נשמע לי מוכר" היא אמרה לאדם שישב שם.

"אבל לא דיברתי" הוא הודה.

"הנה , ידעתי שהוא מוכר לי !" היא אמרה בקושי. "אתה דוור טוב , אתה יודע ?" היא אמרה וקברה את ראשה העמום בחזהו.

"חח כמה שתית ?" הוא גיחך.

"שתיים! " היא צעקה מתוך חולצתו.

"זה נשמע הרבה יותר" הוא הודה.

"היא אף פעם לא שתתה" ג'רמי ששמע את השיחה העיר לו.

"וג'רמי לא רוצה להביא לי עוד !!" היא אמרה בקול,כמעט בצווחה. "אני לא מבינה למה למוזרה שם הוא מביא ולי לא" היא התלוננה.

"כי היא כבר איבדה הכל , את לא צריכה להרוס לעצמך את החיים" ג'רמי הסביר למרות שידע שזה לא יועיל.

"תגיד לו שאני רוצה לאבד משהו . יש לי יותר מידי , אני לא רוצה! " היא תפסה בידיו ונשענה אחורה , מרגישה במתקן בלונה פארק ולא חושבת על יכולת האחיזה הגרועה שלה. היא נפלה אחורה והבחור בגיחוך קל הרים אותה בחזרה לכיסאה.

"אתה בן אדם טוב" היא מלמלה כשהוא אחז בה.

הוא התעלם מדברייה והתיישב במקומו,משהו סיקרן אותו ,סיקרן אותו מאוד.

"אז...למה ילדה שיש לה הכל צריכה להשתכר בשביל שיהיה לה יותר טוב ?" הוא שאל אותה.

"שטויות , אין לי כלום" היא אמרה. "כשכופים עלייך דברים הם כבר לא שלך,הם לא מהרצון שלך"

"יחסית לשיכורה את מדברת עמוק"

"מה ? אף פעם לא הכריחו אותך לעשות משהו בשביל 'כבוד למשפחה ' ?" נשראה שאת המילים האחרונות סול אמרה בגועל.

"אמרו,ואני שלם עם זה. גם אני רוצה לעשות אותו דבר"

"תגיד..." נראה שהיא שוב התחילה לאבד את עצמה "חברה שלך חמודה ?"

"מאיפה לך שיש לי חברה ?"

"אתה לא יכול להיות בזבוז שכזה . נגיד לג'רמי יש חברה , סינית !"

"אוקראינית" ג'רמי תיקן .

"מי מבדיל ?!"

"כן . חברה שלי חמודה מאוד" הבחור אמר.

"בקרוב אצלך" היא אמרה בלי שום קשר וחזרה לכיסאה.

סול פתחה את נעילת המקשים של הפלאפון שלה ואור המסך האיר את פנייה.

"סול..." הבחור מלמל בהפתעה.

"אתה מכיר אותה ?" ג'רמי שאל מופתע גם הוא.

"כן היא ... למה היא לבד פה ?!" הוא שאל אותו.

"אני לא יודע , שמתי עלייה עין אבל יהיה נחמד מצידך להסיע אותה הביתה" ג'רמי ענה.

"רועי , קח אותה הביתה" הוא קרא לחבר שלו.

"מה איתך ?" רועי שאל.

"אני כבר יתפוס מונית." הוא ענה לו , קצת לחץ נשמע בקולו.

רועי גרר אחריו את סול המותשת לרכב וניסה לברר איפה היא גרה.

דניאל ישב בביתו טרוד , אסור שסול תדע שיש לו חברה , זה יהרוס לו את הכל.

הוא קיווה שרועי החזיר אותה הביתה בשלום וכל העיניין ישכח כלא היה.

קול הדלת שנפתחה עצרה אותו מרצף מחשבותיו.

"נו..החזרת אותה ?" הוא שאל-קיווה.

"היא לא ענתה לי איפה היא גרה , כל פעם היא אומרת לי כתובת אחרת"

"איפה היא ?" הוא חשש.

"פה . חצי רדומה בחדר המדרגות"

"חכה . אני ינסה להשיג את הכתובת"

השעה הייתה שתיים וחצי לפנות בוקר , דניאל קיווה שהמנהל או המזכירה יענו לפלאפון שלהם מהקו השני , אילו רק השעה הייתה נורמלית היה משיג בדקה את הכתובת.

"לא עונים" הוא מלמל בכעס.

"מה לעשות איתה ?" רועי שאל.

"יש ברירה ? נכניס אותה" הוא אמר לשותפו לדירה.

סול כבר הייתה רדומה , למזלם השותף השלישי בדירה לא היה נוכח בשל טיול ארוך בחו"ל , לכן הייתה מיטה פנויה.

"בבוקר תביא לה כסף למונית ועד אז שלא תראה אותי,שלא תדע שאני זה שדיברתי איתה בבר"

רועי משך בכתיפיו בחוסר רצון להתעניין , הוא כבר התרגל להתקפים המוזרים של דניאל.

"דניאל , דניאל קום ..." מישהו נדנד לו משינתו.

דניאל פקח את עיניו לאט וראה את סול עומדת מעליו.

"שיט" הוא סינן בליבו.

"דניאל יש לי סיוטים" היא אמרה.

לפי הדיבור הרגיל של סול הוא הבין שהיא עדיין לא פיקחית לגמריי,היא לא שמה לב אפילו שהיא לא בבית שלה , היא מדברת אל דניאל כאילו הכל ברור מאליו.

"סול , תחזרי לישון זה רק חלום" הוא הרגיש שהוא מדבר אל ילדה.

"אפשר לישון איתך ?" סול אמרה. עכשיו דניאל היה בטוח שהיא לא שמה לב מה היא אומרת.

"לא סול , את לא יכולה לישון איתי. תחזרי למיטה" הוא אמר בתשישות.

היה נראה בפנייה שהיא נפגעה "קדימה , לכי לישון" הוא התעקש.

"אבל ..." היא מלמלה. הוא קם והוביל אותה לחדר שבו ישנה מקודם.

נראה שהיא באמת לא אהבה את הרעיון , היא לא רצתה ללכת לישון לבד . 'בבוקר היא כבר תסלח לי' הוא חשב בליבו והניח אותה במיטתה.

"אפשר נשיקת לילה טוב ?" היא שאלה.

"אויי סול , את מדברת ממש כמו ילדה" הוא כעס על הילדותיות שהשתייה הכניסה לה למוח.

היא שתקה . הוא לא אהב את השתיקה הזאת , זאת כמו שתיקה של ילדים לפני שהם בוכים , וברגע זה הוא לא ממש ציפה ממנה לבגרות.

"אוקיי , אוקיי !" הוא ויתר וקרב אל הלחי שלה.

ללא שום התראה מוקדמת היא שנתה כיוון , שפתיו בהתחלה ליטפו את שפתייה כמו שתיכנן שיגעו בכלל בלחי שלה , כשהוא שם לב הוא הופתע מעט אך לא עצר , הוא נישק אותה באיטיות הוא נמשך לזה יותר ויותר היא כרכה את זרועותיה סביב צאוורו וברגע אחד של פיקחון הוא התרחק קצת ומלמל בשקט ליד אוזנה "לא , לא זה אסור לי" הוא אמר כבד נשימה , בניגוד למילותיו הוא המשיך כאילו היה דבורה לדבש ואז שוב התנתק , אך הפעם גם קם "למה לעזאזל אני ממשיך ?!" הוא אמר והיא שתקה.

הוא יצא מהחדר בכעס וניסה לחזור לשינתו שהיא הפריעה לו בה.

"שיט שיט שיט !!" דניאל קם בלחץ.

כאשר נשלח לפלאפון שלו מהמחנכת של סול השאלה אם היא הייתה בשיעור הראשון במערכת שהיה אמור להתקיים איתו , כי כולם מחפשים אחרייה ולחוצים בבית שלה.

הוא רץ לחדר של סול "קומי , סול קומי !" הוא נענע אותה.

היא התעוררה בבהלה , וכשראתה את האיזור הבהלה עוד יותר תקפה אותה.

"מה ? מה זה ? איפה אני ?!" היא קמה בפחד.

"בבית שלי , קומי כבר כולם מחפשים אותך"

"למה אני בבית שלך ?!!" היא כעסה.

"כי מצאתי אותך מעולפת בבר , עכשיו קומי כבר !" הוא כעס על החקירות , זה מה שחסר לו שאבא שלה יתחיל לחפש וכשהוא ימצא את דניאל הוא יחקור עליו , הכל ילך , פשוט הכל . 

"אני..." היא לא הספיקה לומר וכבר דניאל משך בידה לעבר המקום שבו חנה הרכב.

"תפסיק להיות כזה אגרסיבי ! " היא צעקה עליו.

"תפסיקי להיות כזאת מפונקת" הוא נכנס למושב הנהג והחל לנסוע.

"מה אתה כזה לחוץ ? בטח גם ככה לא אכפת ממש להורים שלי"

"נשבע לך יש לך צרות של עשירים" הוא כעס על התלונות שלה.

"מה אתה מבין בכלל ?! מי אמר שהם לא יותר גרועים משל אחרים ? " היא כעסה.

הוא לא ענה . רק המשיך לנסוע הכי מהר שיכל.

סול הביטה במדרכה הסמוכה לדלת שלה "טוב , עצור לי פה אין לי כוח לצעקות שלהם"

"אני לא הנהג הפרטי שלך" הוא סינן.

"נכון . אז תוריד אותי !" כשהיא ראתה שהוא שוב מתעלם ממנה היא כעסה יותר "אם אתה לא עוצר אני יורדת כשאתה נוסע.

"את לא מסוגלת" הוא אמר אך ליתר ביטחון נעל את דלתות הרכב.

"אני מסוגלת יותר מכל אחד אחר" היא אמרה בנחישות.

"אל תהיי טיפשה" 

"אז תעצור"

-"לא !" הוא אמר בהחלטיות.

סול פתחה את נעילת הדלת שלה ובשנייה דניאל שם לב לזה.

"סול !" הוא צעק בכעס והתכוון לעצור את הרכב אך היא כבר הייתה שרועה על המדרכה...

-

אוקיי , לגמריי לא ציפתי שהפרק שלי יצא ככה מצד אחד מוזר , מצד שני מגניב שגלשתי פתאום לסגנון קצת שונה.

בכל מקרה , במיוחד לפרק הזה אני ישמח לתגובות , מאירות , מעירות ובונות.

תודה :)

החופש תמיד יעלה בי חיוך והרגשה נקייה וטובה .

יש ריח באויר , ואני יודעת שיש לי חודשיים לעצמי בלי שאף אדם (כמעט) יגיד לי איך ומה לעשות.

יש לי חודשיים שלמים לעשות הרבה דברים שתכננתי.

בעבר הייתי מנצלת את החופש לשנת החורף שלי , זה היה לישון - מחשב לאכול - לישון -מחשב - לאכול ... וזה הרגיש לי איכסה של יום מבאס.

ואז חשבתי עם עצמי לפני כמה שנים מה באמת נחוץ לי וינצל את העובדה שיש לי זמן לזה. או בעצם , מה תמיד רציתי לעשות (ולרוב הלימודים מנעו ממני.)

עשיתי לעצמי רשימה בראש ואפילו בכתב והאמת לא מה שציפתי - את רובם הצלחתי.

גם לחופש הזה יש לי רשימת הישגים בראש , כי אני לא רוצה לעבור את החופש עם דברים שיכולתי לעשות גם כל אחר צהריים משעממים במיוחד אחריי בית ספר.

אז איך לומר ? "הכל אני יכול בחופש הגדול" - שכולנו נזכה לנצל את החופש הזה הכי טוב שאפשר ולמרות המשפט ההבטחתי הזה , הייתי אומרת שיש דברים שאנחנו לא יכולים בחופש הגדול , ואפילו מומלץ להמנע מהם , כל אחד יודע אזה דברים לא מתאימים לו ולחינוך שלו  , אז תעשו כל מה שאתם תמיד רציתם לעשות בדרך הכי טובה , יש המון המון מה לעשות ושלא יומיים לפני תחילת הלימודים תתבאסו שלא הספקתם כלום , תתחילו אפילו מהיום !

והכי הכי חשוב - תשמרו על עצמכם (:

חופש גדול שמח שיהיה ...